ביקורת ספרותית על כל הדברים שעשיתי - ספר ראשון - הבכורה #1 מאת גבריאל זווין
בזבוז של זמן

---

לא רציתי לקנות את הספר הזה.
לא רק בגלל שגיליתי אחר כך שאני באמת לא אוהבת את הספר (בלשון המעטה) אלא בגלל שעולמות כאלו פשוט... לא יודעת, מבאסים אותי? גורמים לי להרגיש רע?
אבל קנינו אותו בגלל שהיה מבצע ומייטי רצתה לקרוא אותו.

אוקיי- הדבר הראשון שחירפן אותי בספר הזה- הכריכה. או יותר נכון, הנערה שעל הכריכה. היא בכלל לא קשורה לכלום בספר. היא נראית ההפך המוחלט מהדמות הראשית. מה זה אמור להביע בכלל? מי עיצב את זה? מה הבעיה שלך?
הדבר השני היה שזה היה כל כך מתחת לכל הציפיות שלי- אפילו שבכלל לא רציתי את הספר.
ציפיתי למשהו מגניב כמו שאר העולמות העתידיים, כמו במפוצלים או במשחקי הרעב.
אבל לא. זה סתם עולם שכל הבעיות שיש בו שמים ברקע כאילו זה כלום ומפרטים בו פה ושם עליו.

בפרק הראשון שלא היה נורא. זה נראה כמו עלילה שגרתית ולא מיוחדת במיוחד שציפיתי שמשם תתפתח ותסחף אותי לתוך הספר...
במשך די הרבה זמן זה לא הלך לשום מקום. וכשזה כן- כמו הקטע עם המוסד ההוא ששלחו אותה אליו או דברים עם שוקולד אסור לא היה כזה מלהיב מבחינתי.
זה היה בסדר- זה הכל. לפעמים זה עלה קצת מעל לבסדר, אבל זה הכל.

מה שגרם לי לרצות לשרוף את הספר הייתה אניה.
קודם כל- מה היה הקטע עם החבר הזה שלה, גייבל? הוא היה כזה אידיוט. איך בכלל היא יצאה איתו, עד כמה טיפשה את כבר יכולה להיות?
ולא, גברת אניה, "אני נמשכת לבחורים רעים" או מה שלא אמרת שם זה *כל כך* לא תירוץ לזה.
ועוד יותר מעצבן מזה-
היא. כל כך. מושלמת.
אני פשוט רוצה לתת לה לאכול מהשוקולד המורעל ההוא ולגרום לכל החברים שלה לשנוא אותה.
היא הייתה כל כך רצינית כל הזמן. כל רגע ורגע בחיים "המסכנים שלה". היא האדם הכי מסכן בעולם אבל היא תמיד יודעת מה לעשות והיא כל כך אחראית ועצמאית ומגניבה וכולם אוהבים אותה כי היא חברה כזאת טובה (לא. פשוט לא.) וכולם כל הזמן טורחים להגיד לה את זה- גם אם זה לגמרי לא קשור למה שקורה.
לא הבנתי למה היא מתלוננת כל כך. החיים שלה לא עד כדי כך גרועים.
יש לה חברים טובים שאוהבים אותה, אח ואחות שמעריצים אותה, כסף, וכמה שוקולד שהיא רק תרצה.
אני מבינה שההורים שלה מתים, אבל בחייך- זה כבר קרה ויש לך עוד כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך בדיוק כמוהם ויותר.

סיפור האהבה היה... טוב, פתטי וצפוי. מה קרה לתיאוריית ה"בחורים הרעים" שלך פתאום, הא? ודווקא עם הנער החדש בבית הספר?
"רגע! לא אמרת שאתה ממשפחה של איכרים?"
"אימא שלי. היא אגרונומית עם התמחות במערכת השקיה. אבל אבא שלי היה פרקליט המחוז של אולבני"
"זאת... אז שיקרת!"
-(אלוהים, אניה. את שאלת אותו למה יש לו יבלות על הידיים והוא ענה לך שהוא ממשפחה של איכרים. זה שהוא לא התחיל לספר את סיפור חייו ועל כך שאבא שלו הוא כמו חלק נפרד ממשפחתו ומתמחה בנושא אחר לגמרי שלא קשור לשום דרך למה ששאלת לא אומר שהוא שיקר או הסתיר ממך מידע. בחייך...)-
"לא נכון, התייחסתי רק למה שהיה קשור לשאלה שלך, שהייתה, אם את זוכרת, מאיפה יש לי יבלות? וברור שאין לי יבלות מזה שאבא שלי הוא פרקליט המחוז."
-(הנה לך אניה, רואה? לא הכל הוא דרמטי כמו שאת חושבת.)-
"ואני חושבת שלא אמרת כלום כי ידעת מי היה אבא שלי. ו..."
-(את פשוט כל כך... אחח! לא הכל סובב סביבך, והוא כבר נתן לך תשובה הגיונית בהחלט- יותר ממה שאת אמרת כרגע. אז שוש.)-

יש עוד דברים שלא אהבתי- אבל אני אפסיק עם זה. היו כמה דברים שכן אהבתי-
גייבל- כי הוא עשה לאניה חיים קשים.
ציטוטים של אבא של אניה.
כספת השוקולד. למרות שהייתי רוצה תיאור שלה.
ליאו. הוא היה חמוד.
זהו.

אז לא אהבתי את זה. מצטערת לקטוע את הביקורת הטובות, אבל... אני לא ממליצה.

» ביקורות נוספות של אקו
» ביקורות נוספות על כל הדברים שעשיתי - ספר ראשון - הבכורה #1