ביקורת ספרותית על הנסיך הקטן (1981) - כריכה קשה מאת אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)

---

בפעם האחרונה שקראתי את "הנסיך הקטן" הייתי בכתה ד'. העלנו הצגת סיום המבוססת על הספר וכיאה למקצוענית עשיתי עבודת תחקיר מקיפה.
לא מזמן נתקלתי בספר הזה, מסתתר לו בין כל הספרים, וחיוך גדול עלה על פני.
רק האיור של הנסיך הקטן על הכריכה כבר החל לעורר בי תחושות נעימות ומתרפקות על כתפי העבר.
את הספר סיימתי בשעה תמימה ובעיניים דומעות.
לא האמנתי למה היה צריך לעבור זמן כה רב עד שאקרא אותו שוב.
הכתיבה התמה והיפהפיה, האמיתות המשעשעות ובאותה נשימה טרגיות להפליא, האיורים המבריקים בפשטותם - הכל פשוט כבש אותי מהדף הראשון.
מבחינתי, ההקדמה בלבדה שהמחבר כתב לידידו עוררה בי התרגשות בעוצמה שלא ציפיתי אליה.
עוררה בי מחשבות על התום והילדות...
כשהתחלתי לקרוא את הספר לא הצלחתי לעצור וכך למשך שעה אחת קסומה נשאבתי אל תוך עולמו של הנסיך הקטן, אל תוך סיפור שרציתי להאמין בכל לבי שהינו אמיתי.
כשהמחבר החל לתאר את איוריו לאורך הסיפור, מיד דפדפתי חזרה אל תחילת הספר כדי לבדוק האם אלו אכן איוריו שלו. כמה שמחתי לגלות שאכן כך הדבר! אם עובדה זו נכונה, אולי גם כל השאר?
המחבר פונה בספר אל הילדים, אך זהו ספר למבוגרים לא פחות מאשר לדור הצעיר. זהו ספר שמזכיר לנו אמיתות כאובות ומעמת אותנו מולן.
הדמויות שהנסיך פוגש במסעו - המלך שכל העולם סר לפקודותיו כל עוד הוא בוחר את הפקודות הנכונות, השיכור ששותה כדי לשכוח את חרפת השתיה, איש העסקים שבוהה כל היום בכוכבים אך עדיין צר אופקים במחשבותיו והגיאוגרף הדגול שיודע הכל על עולמות אחרים אך אינו מכיר את עולמו שלו - הלא הם כולם אנלוגיות לנו עצמנו ולעיוותים שאנו יוצרים כדי לצייר את המציאות כיצד שאנו רוצים לראותה ולא כיצד שהיא באמת.
דווקא בכדור הארץ שלנו הנסיך נוגע בשני קצוות מנוגדים - הבדידות בצורתו של ההד והידידות בצורתו של השועל, בשניהם מצאתי מסרים יפים ועוצמתיים.
משפטיו של הנסיך הקטן - "השקיעה יפה היא ללב העצוב" "הייתי צעיר מכדי לדעת איך לאהוב אותה" או "יכולתי להתיידד עמו אולם כוכבו קטן מדי ואין בו מקום לשניים" – ממיסים הם את הלב.
לאורך הקריאה התבהר לי שאני זוכרת קטעים שלמים מהספר בעל-פה, הודות לאותה הצגת סיום מהיסודי. כשהגעתי לפרק המתאר את חישוביו של איש העסקים התפלאתי שאני זוכרת את חישוביו באופן מדויק ויודעת שיש בדיוק חמש-מאות מליון, שש-מאות עשרים ושניים אלף, שבע-מאות שלושים ואחת כוכבים בשמיים, בדיוק כמו שדקלמתי על הבמה. גם לאחר ארבע עשרה שנים דבר לא השתנה.
הפתיע אותי שאני יכולה לזכור מילה במילה שורות שלמות מן הספר אך לא מצליחה להיזכר בסיומו של הסיפור. יותר מכך, תחושה רעה ליוותה אותי ככל שהתקרבתי אל הדפים האחרונים. כאילו ידעתי מה עתיד לבוא.
לפחות במשך ארבע-עשרה שנים, הנסיך הקטן חי בשמחה ובאושר במחשבותי...

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על הנסיך הקטן (1981) - כריכה קשה