ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 באוגוסט, 2013
ע"י בלו-בלו
ע"י בלו-בלו
בתור אמא לבנות צעירות תהיתי מתי יהיה הרגע הנכון לנפץ את התמימות הילדותית המקסימה. הדילמה ברורה. מצד אחד רציתי שתשארנה במתיקותן לנצח ושלא תעלנה בדעתן שהעולם עלול להיות מקום רע ושיש אנשים שינסו לפגוע בהן בכוונה. מצד שני, מוכרחים להכין אותן כדי שאם מישהו חלילה ינסה הן תהיינה מסוגלות להתמודד. אי אפשר לשמור ילדים בבועה לנצח, אך להתפכחות יש מחיר.
כשהגדולה היתה פעוטה דחיתי את הרגע ככל האפשר, עד שהבנתי שזה חסר אחריות.
התלבטתי אם לכתוב את זה כאן, אבל אני כותבת כי זה חשוב. אני עצמי הייתי קורבן להתעללות ולא ידעתי לומר לא ולא הבנתי שיש פה משהו לא בסדר. לכן לא היתה לי הפריווילגיה להאמין ש"לי זה לא יקרה". הייתי מוכרחה לדבר איתה על זה רק שלא ידעתי איך. חיפשתי ספר ולא מצאתי. למזלי נתקלתי ב- D.V.D של "החברים של יעל". אז הספר עדיין לא היה קיים. צפיתי בו קודם לבד. לא הפסקתי לבכות, אבל הצלחתי לראות שהבכי שלי הוא בגללי בעצם, ושהתוכנית בכלל לא עצובה ולא מפחידה, אלא דווקא חיננית ומקסימה ובעיקר ברורה מאוד. הילדים לומדים דרך הצגה שירים ומשחקים את ההבדל בין בנים ובנות, מה זה "איברים פרטיים" ושאסור לאף אדם זר לגעת בהם. הם לומדים לומר לא למי שנוגע בהם באופן לא נעים, אפילו אם זו "סתם" צביטה בלחי. (עד היום אני זוכרת את סלידתי מהדודות שנהגו לצבוט בלחיי השמנמנות, וכמובן שאוי ואבוי לי אם הייתי מעזה לומר משהו). הם פשוט לומדים לכבד את עצמם ואת גופם ולגרום לסביבה לכבד אותם. אהבתי את ההגדרות הקולעות והפשוטות שניתנות בגובה העיניים מבלי סיבוכים מיותרים, למשל ש"איברים פרטיים" הם האיברים המכוסים בבגד ים.
כשצפיתי עם הגדולה היא ישבה מרותקת למסך, ואחר כך קמה ורקדה עם הילדים המופיעים. זה בכלל לא היה כזה רגע מכונן שיזרוק אותה מילדות מאושרת להתבגרות עצובה כמו שפחדתי. כצפוי היו לה מליון שאלות ואני כבר ידעתי איך לענות עליהן. דיברנו על "איברים פרטיים" ו"סוד טוב" מול "סוד רע" והמסר הופנם. "הגוף שלי הוא ברשותי" היא חזרה על מה שנאמר. הבעיה היחידה היתה שמאז הייתי מוכרחה לקבל ממנה רשות לפני שאני מחבקת ומנשקת...
מאז עברו ארבע שנים, וכשרציתי להראות את ה-D.V.D. לקטנה גיליתי שיש גם ספר. הספר מקסים וחוזר על ההסברים שניתנים בקלטת. אמנם אין בו שירים וריקודים, אך היתרון הוא שאפשר לעצור ביתר קלות ולענות על השאלות שצצות תוך כדי. טוב, זה קצת מצחיק שאני מנסה למכור בסימניה שספר זה יותר טוב מסרט...
הפעם לא פחדתי, לא להקריא ולא להראות. הקטנה קיבלה את זה בטבעיות, גם היא שאלה מליון שאלות, וגם היא אומרת "הגוף שלי ברשותי" בכל פעם שאני מבקשת חיבוק, ואז צוחקת ורצה אלי.
החסרון היחיד של הספר (והקלטת), ואני לא בטוחה שזהו חסרון, הוא שהם מלמדים את הילד לבטוח לחלוטין בהוריו להם מוכרחים לגלות את "הסודות הרעים" והם מורשים לגעת ב"איברים הפרטיים" כשמדובר בענייני הגיינה או בריאות. בשל כך הם לא נותנים מענה לילדים שעוברים התעללות על ידי הוריהם. מצד שני אני ממש רוצה לקוות שאלו מיעוט שבמיעוט ושבאמת אין טעם לדבר על זה עם כל ילד. והאמת היא שהתעללות כזו היא כל כך נוראית עד שאין לי מושג איך אפשר להזהיר מפני דבר כזה.
מומלץ בחום. בתוך כל השירים והדיקלומים הן בפירוש למדו לכבד את גופן ואת עצמן בכלל, ולא לפחד לומר "לא" כשמשהו לא נעים, ולא משנה מי זה. בניגוד למנהגי אני כן אציין הפעם שמדובר בספר חובה לכל הורה. לדעתי אפשר להקריא כבר מגיל 3, תלוי כמובן בילד, ולא לחכות מעבר לגיל 5. מלבד זאת, גם כשהם קטנים יותר לכבד את רצונם כשהם לא מעוניינים במגע, ולהיות קשובים להם. למזלי התברכתי בשתי פטפטניות (כמו אמא שלהן...) ואני מעודדת אותן לדבר על הכל.
38 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
מסכים עם כל מילה.
ספר מדהים.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים)
יפעת, זה בדיוק מה שרציתי כי אני לא ידעתי, ולשם בדיוק מכוון הספר.
|
|
|
יפעת
(לפני 12 שנים)
חלום חיי היה לגדל ילדה שתדע לומר לא!
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים)
תודה רבה מתוקה.
הספר הוא גם לבנים וגם לבנות (ומלמד את ההבדלים בין בנים לבנות)
אני באמת חושבת שהוא חשוב. |
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים)
בלו-בלו, לא רק שאינך צריכה להצטער - אין לך מושג כמה הביקורת שלך חשובה!
הן מהביקורת עצמה והן מתגובתך לדבריי אני מבינה שמדובר בספר חשוב לעין שיעור שיכול להציל, פשוט להציל ילדות (אגב, האם מכוון גם לבנים?) מחוויות קשות שעלולות להשחית את נשמתן.
תודה לך על הביקורת שאני בטוחה כי תעזור להורים רבים המתלבטים בנושא. |
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים)
מתוקה, אני כל כך מצטערת. כשכתבתי את הביקורת לא העלתי בדעתי
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים)
מתוקה, אני כל כך מצטערת. כשכתבתי את הביקורת לא העלתי בדעתי
כמה זה נפוץ.
אנן לא יודעת איזה ספר קניתם, אבל הספר של יעל פדר הוא מאוד עדין ולא מפחיד. הוא יותר מלמד את הילד לכבד את עצמו ולספר, מאשר מזהיר מפני דברים רעים, ובכך הוא לא מפחיד. |
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים)
אוי בלו-בלו, עד מתי תצליחי לרגש אותי עד דמעות?
גם אני הייתי קרבן להטרדה מינית, ולצערי - גם מעבר לכך.
לפני 40 שנה לא היה מקובל שההורים מדברים על כך עם ילדיהם ובטח שלא היו ספרים על כך. זה כ"כ חבל, כי לפחות ההטרדה שעברתי בגיל צעיר כ"כ הייתה יכולה להמנע אם הייתה לי מודעות לנושא... לנו יש בן יחיד וגם אנחנו היינו חרדים מאוד בנושא. רכשתי בזמנו ספר המיוחד לבנים (לצערי, אינני זוכרת את שמו) ואצלנו הייתה תגובה מאוד קשה לספר. הילד נבהל נורא, בכה ודרש במפגיע להחזיר את הספר לחנות. אני לא סגורה על זה ב-100% אבל לדעתי הוה היה אז בן 5. לכן, לדעתי, יש להיזהר בהחלטה באיזה גיל להתחיל עם הספרים/דיסקים בנושא. אני חושבת שכדאי להתייעץ עם הגננת שמכירה היטב את הילד הפרטי שלכם ותוכל לתת חוו"ד בנושא. לגבי הטרדה מינית במשפחה - בלו-בלו יקירתי, אין לך מושג עד כמה זה נפוץ - ובכל שכבות האוכלוסיה: עניים ועשירים, משכילים ופחות משכילים, אשכנזים וספרדים - כולם כולם... ואני אומרת זאת מנסיון של התנדבות עם האוכלוסיה הזאת. במקרים הללו עפ"י רוב ההורה השני (זה שלא הטריד) מעדיף להתכחש - והילדים הללו פשוט אבודים... |
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה אנקה!
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
העלית כאן נושא חשוב ביותר והראית לנו דרך חכמה להתמודד אתו.
בלי ספק שמי שחווה בילדותו או נעוריו למרבה הצער,
התעללות יהיה רגיש ומודע יותר לזולת ולנושא הטעון הזה. |
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
בלו,זו סיבה מספיק טובה לאתגר את הגננת ואת תוכנית הלימודים שלה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה שין שין!
לפי התגובות שקיבלתי בפרטי כנראה שהתעללות במשפחה הרבה יותר נפוצה כשחשבתי. עצוב
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
נעמה, אצלנו זה לא נלמד בגן וחבל.
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת חשובה ומצויינת
אני גם מסכימה עם ההסתייגות שלך. למרבה הצער התעללות בתוך המשפחה היא לא ארוע כל כך שולי. לדעתי צריך ללמד את הילדים להיות רגישים לחבריהם, לשים לב מה קורה להם ואם יש לדעתם משהו חריג אז לדווח, אך כמובן שזה מתאים לגילאים בוגרים יותר.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
מבחינת התפתחות הילד, יש להתחיל לעסוק בנושא מגיל 3. לפני זה עוסקים בהכרת אברי הגוף
בלי קשר לגן עירייה או פרטי. שמירה על פרטיות הגוף היא חלק מתוכנית הלימודים
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה אירה.
אצלי זה לא היה כך עם הגדולה, והקטנה עדיין לא בגן עיריה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה רבה חני
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה אירה.
אצלי זה לא היה כך עם הגדולה, והקטנה עדיין לא בגן עיריה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה נתי.
חשבתי שעם בנים זה פחות מפחיד, אבל כנראה שלא.
הספר באמת מעודד לספר לשני ההורים, אבל הוא גם מלמד לבטוח בשניהם( שזה כמובן בסדר גמור). נראה לי רק שכשזו התעללות בתוך המשפחה ההורה השני ינסה להכחיש, קודם כל בפני עצמו. |
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
הקוסמת, זו באמת שאלה חשובה אז בעקבותיה שיניתי את הביקורת.
נראה לי שבין 3 ל-5, תלוי בילד.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה יעל. אני חושבת שהספר עוזר.
כמובן לא למקרים של התעללות ממש, אבל למקרים של הטרדה שהם הנפוצים יותר. הוא גם מעודד את הילדים לספר ובכך למנוע מצב שמישהו יגיד להם שאסור לספר.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
נעמה, המון תודה על תגובתך. ממש ריגשת אותי.
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
בלו יקרה
ליבי איתך ואני יכולה רק לתת חיבוק גדול כי אין גלולה נגד התעללות, כל מילה מיותרת.
|
|
|
אירה וקס
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אני עם נתי,לשים את הביקורת כביקורת נבחרת.
עד היום אני חיה בידיעה כי הנושא הוא חלק מהתוכנית במשרד החינוך.שלושת הבנים שלי הביאו את המשפט הזה(הגוף שלי הוא רק שלי) הביתה,כל אחד בתורו, עוד מהגן גנון.גני עיריה שונים,כך שזה לא בא מאותה גננת.לכן חשבתי כי זה בא מהמשרד החינוך..לפי התגובות פה אני רואה שזה לא כך.וטוב לדעת שיש ספר כזה.בהחלט אקנה אחד.תודה בלו-בלו.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ולאלוהי הסימניה, שווה לשים את הביקורת כביקורת נבחרת
ולו כדי שההורים שלא מכירים את "החברים של יעל" יכירו אותו.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
קודם כל צר לי שעברת התעללות כילדה וכל הכבוד שהצלחת להתגבר.
החרדה הזאת מפגיעה מינית בילד היא אחת החרדות הנוראיות ביותר שמתלוות לחווית ההורות. כמובן שאני מפחדת מתאונות דרכים, פיגועים, מחלות קשות וכו', אבל הפחד מפגיעה כזו משתק אותי יותר מכל פחד אחר. כשבתי הייתה בת שלוש וחצי קנינו את הDVD ולמשך חודשים רבים הדיסק הזה היה הדבר היחיד שהיא רצתה לראות. הבאנו את הDVD כמתנה לגן ביום ההולדת שלה והגננת שמה מספר פעמים את הדיסק במפגש. כשנולד הבן, החרדה לא פגה ואולי אפילו התגברה, כי על פגיעה מינית בבנים עוד פחות מדברים ולכאורה היא נתפסת כפחות נפוצה ואפילו פחות לגיטימית. הוא עדיין קטן מדי כדי להבין, אבל אני בטוחה שבעוד שנה וחצי נחרוש על הדיבק הזה, נקנה גם את הספר, נסביר ונקווה שיחלחל...
אגב, לפי מה שאני זוכרת דווקא מעודדים שם לספר את הסודות לשני ההורים, כך לפחות במקרים בהם הורה אחד פוגע, זה יכול לעזור. כאשר שני ההורים מתעללים, לצערי לא נראה לי שיהיה מי שישים לילד את הדיסק:-( |
|
|
הקוסמת
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
באיזה גיל את חושבת שצריך להתחיל ללמד דברים כאלו את הילד?
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת באמת חשובה.
ואין לי מושג אם הספר עוזר. כמעט אין ילדה שלא חוותה הטרדה כלשהי עד התעללות, כך שאת בחברה טובה בהחלט, והלוואי שזה היה אחרת.
|
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יקירתי . ושוב אני מגיעה למסקנה כי אין עלייך בתור אמא. את מלמדת את הילדה הפרטית שלך לסמוך על ההורים שלה = עלייך
וזה המסר המרכזי, את לא יכולה וזה לא מתפקידך למנוע את הסבל מכל העולם לצערינו. אבל את מחנכת אותה שיש לה אמא שאפשר לסמוך עליה והיא זמינה ונוכחת גם במובן הריגשי .כדי להגן ולהיות אוזן קשובה בעת צרה. זה התפקיד הכי חשוב שאפשר להיות בשביל הילדים שלנו. המגדלור והמורה דרך. נראה שהיא בידים טובות מאוד.
|
38 הקוראים שאהבו את הביקורת
