ביקורת ספרותית על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1 מאת רנסום ריגס
ספר מעולה

---

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששאלתי את הספרנית על הספר הזה. אני זוכרת שהיא אמרה לי שהוא מושאל מאז לפניי ינואר. אני זוכרת את החודשים הרבים ששאלתי על הספר הזה, על הפעמים שהספרנית בהחלט נכנעה והתקשרה כדי להודיע על החזרת הספר ועל החוב - אני זוכרת שכמעט רציתי לקנות אותו בעצמי כי כבר נמאס לי לבוא כל הזמן לסיפרייה ולקחת ספרים אחרים כשאני רוצה לקרוא את זה.
ואתמול הלכתי - והספרנית אמרה שהספר על המדף ושהיא שמרה אותו בשבילי. ובאמת, הספר היה שם. גם ממש שמחתי שהיא אמרה שהיא שמרה אותו בשבילי, הרי הייתי בטוחה שלקחו אותו מהמדפים ואז אני אצטרך להמתין בצפייה ארוכה ומייגעת לספר אחד פשוט.
בכל אופן, לקחתי אותו מהסיפרייה והתחלתי במשימה הנחשקת מכל - הקריאה. אהבתי את הספר הזה. התמונות... ובכן, התמונות היו אמיתיות. וכל הדבר היפה בספר הזה שזה לא מבוסס על מקורות היסטוריים, אלא על התמונות.
אייב, שברח ממפלצות. ג'ייקוב תמיד היה בטוח שכסבו אומר שהוא "ברח מהמפלצות" הוא מתכוון לנאצים. אולי. הרי הנאצים הם גם מפלצות בדרכם שלהם, אבל אייב ברח לא מהנאצים, אלא ממפלצות שאיימו עליו, על חבריו.
כשג'ייקוב היה קטן הוא נהג לזלזל בסיפוריו של סבו. גם אביו ודודתו לא ממש האמינו לסיפורים של סבו. הם היו בטוחים שזה סתם עוד בית יתומים שאיכסן את סבו במלחמה וזהו זה. זה הכל.
אבל זה לא היה הכל. למען האמת, זה בקושי היה ההתחלה. אייב סיפר את הסיפורים האלה לג'ייקוב כי גם הוא היה משונה. לא, הוא לא יכל להוציא אש מהיידים שלו כמו אמה, והוא לא עף באוויר כמו אוליב ולא בלתי נראה כמו מילרד. אבל לאייב -וגם לג'ייקוב, למען האמת - יש אותו הכישרון: לראות את המפלצות.
בלילה שבו סבו מת, הוא אומר לו למצוא את הלולאה, את הציפור. הוריו שולחים אותו לפיסיכאטר, שמתגלה כאיזה נוכל משוגע שרוצה להרוג את הילדים המשונים.
הדבר המדהים בספר הזה, לדעתי, הוא החזרה על אותו היום כל כך הרבה פעמים. מתישהו זה כבר נמאס.
התמונות גרמו לסיפור להיות אמין.
והספר הזה גרם לי לחשוב שאולי גם לסבא שלי יש סיפור על ילדים משונים ובית יתומים עזוב.

מומלץ מאוד.

» ביקורות נוספות של נגיד שאני יודעת לכתוב
» ביקורות נוספות על המעון של מיס פרגרין לילדים משונים - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #1