ביקורת ספרותית על הגבעה מאת אסף גברון
ספר בסדר

---

בואו נדבר תכלס, בואו נדבר פוליטיקה!
הספר הזה עורר בי ציפיות מהרגע הראשון, ספר שמדבר על מפעל ההתנחלויות, ספר נוקב שעל פי העטיפה הוא אמור להיות ריאליזם נוקב וסאטירה חריפה.
וככה חודש שלם ביליתי במעלה חרמש ג' ביחד עם כל הדמויות הצבעוניות והגרוטסקיות שבסופו של דבר הם אנחנו.

הספר הוא ישראלי בכל חלקיו, הוא מתאר את כל סוגי הישראלים שכולנו רואים יום יום וקוראים עליהם בחדשות, מה שמעצים את ההנאה מהקריאה.

אסף גברון בא ומציב מראה מול הקורא, אבל בהתחלה לנו יהיה קשה לקבל את מה שאנחנו קוראים. המציאות של אסף ממבט ראשון נראית מוגזמת מדי, מגוחכת מדי, הזויה ולא נכונה. הטריק הוא להוריד את כל המגננות ולצלול לתוך הספר, כי הספר הזה לא נוקט עמדה ברורה. הוא לא ימני, הוא לא שמאלני, ותנו לי להפתיע אתכם הוא אפילו לא נוקט עמדות מרכז! מצד אחד היתרון הגדול הוא שיותר אנשים יקראו את הספר כי אין להם תירוץ אידיולוגי נגדו. מצד שני הספר לא אומר כלום. ואם כך, עם מה אנחנו יוצאים בסוף הקריאה? סופר צריך להגיד משהו, קוראים צריכים לצאת עם משהו ביד, משהו לחשוב עליו, להתדיין עליו, להתעצבן או אפילו להסכים, אבל מהספר הזה פשוט תצאו עם התשובה שזאת המציאות ובזמן הקרוב היא לא הולכת להשתנות.

שלא תחשבו שהוא לא ניסה, יש בתוך הספר מלא רעיונות מעניינים:
ההשוואה בין מפעל ההתנחלויות למפעל הקיבוצים.
הישראלי שכל הזמן מחפש איך להצליח בחו"ל.
כישלון הממשלה בנושא ההתנחלויות.
הדמויות האמיתיות של המתנחלים, ואיך המתנחלים דומים לנו בהרבה נקודות.
אבל בסוף שאתה מנסה לדחוף הרבה רעיונות למעט דפים, שבנוסף אתה מכניס סיפורי רקע לא הכרחיים, אתה מוציא את הקורא עם כאב ראש, ועם שום דבר ביד.

הספר מצחיק וקולח, ולפעמים גורם לך לדפוק את היד בראש ולהגיד: "לא יאומן שזאת המציאות שאנו חיים בה". אבל בסופו של דבר זה ספר ששבוע מסיום קריאתו הכל ישכח, חוץ מטעם ההחמצה שישאר בפה.

» ביקורות נוספות של On The Road
» ביקורות נוספות על הגבעה