ביקורת ספרותית על הגבעה מאת אסף גברון
ספר טוב

---

דרך דוד פייסבוק הנדיב, הגעתי לסרטון הזה, המהווה חלק מסידרה. אמי היא בחורה שאוהבת חטיפים וג'אנקפוד, והיא מקבלת חטיפים מכל העולם, ובכל פעם "אוכלת" מדינה אחרת. אז כאן בסרטון היא אוכלת חטיפים מישראל. קחו לכם אחר כך כמה דקות ותסתכלו עליו:
http://www.youtube.com/watch?v=abYNt1TMtzs
מצד אחד מאוד מעניין איך מישהו שלא גדל על המוצרים האלה טועם אותם, ומה דעתו. מן הצד השני, למראה חלק מהדברים אתה עומד ותוהה לא מעט במה לעזאזל האכילו אותה, ומה בדיוק חשב אותו אדם ששלח לה את אוסף המוצרים הזה.


כתיבה על הספר הזה היא קצת מילכוד מבחינתי. אם אני אומר שלא אהבתי אותו, הרי שברור, בהיותי מתנחלת, שזה מסך הדעות הקדומות שסימא את מוחי ומנע ממני לראות את האמת נכוחה. כך שאני חייבת לאהוב אותו. סתם כדי להיחשב אובייקטיבית.

ניגשתי לקריאה בחששות. מה יכול לכתוב איש שמאל על מתנחלים? הרי ברור שהוא יכתוב ספר סטיגמטי, עמוס בדעות קדומות, ומלא בתעמולת שמאל כבדה מלאה סיסמאות נגד מה שמכנים כיבוש. אז אם הכל ברור כל כך, בשביל מה לקרוא? כדי להתמלא לשווא בשנאה עצמית? בפרט, כשמדובר לא בכתיבה על מתנחלים סתם אלא על "גבעה", כלומר על אחת הקבוצות הקיצוניות ביותר, אלה הקוראים לעצמם אנשי הגבעות. אבל ש' המליצה בחום, ואת דעתה של ש' בנושאי ספרות אני מוקירה. ומה? אז הורדתי את הדובון, והנחתי את העוזי, לקחתי הפסקה מעסקי שריפת עצי הזית וענייני "תג מחיר" שבהם אני עוסקת מדי יום, והתיישבתי לקרוא.

גברון מיטיב להעביר את תחושת ה"גבעה". על כריכת הספר כתוב שהוא נכתב מתוך שהות ארוכה במאחז קיים. אין מקום כזה, מעלה חרמש ג', אבל התיאורים הגיאוגרפיים בספר ממקמים את המקום בצורה די מדוייקת. לא מעלה חרמש, ולא ג', אבל ההשראה ברורה. דא עקא, התושבים של אותו מאחז לא זוכרים שום אסף גברון שהתגורר שם. בכל מקרה ברור מהתיאורים שגברון היה איפשהו בסביבה. אי אפשר לכתוב ככה על מקום מתוך קריאה בעיתונים וצפייה בטלוויזיה. גברון כותב על מתנחל. רוני קופר, בורח מעסקי האוויר שבהם ליהטט בארה"ב, ומפחד נושים ושאר רשעים, מגיע למקום הכי מרוחק שהוא יכול למצוא, ומתנחל אצל אחיו גבי, תושב אהוד, אם כי מוזר, במעלה חרמש ג'. במהרה הקורא מבין שזה לא ספר על מאחז. המאחז הוא המצע, הקנבס הפיקנטי שעליו משתרע הציור. אבל הסיפור מתמקד באחים רוני קופר וגבי נחושתן, בילדותם הטלנובלית בקיבוץ בגליל העליון, ובגלגולי החיים השונים העוברים עליהם, יחד ולחוד.

הקנבס הזה, הגבעה הזאת, מעלה חרמש ג', מסייע לאסף גברון לבנות אווירה הזויה, בסגנון מלכוד 22. זה, והדיוק בתיאורים, כולל תיאורי הפארסות בחסות ממשלת ישראל שביד אחת מוציאה צווי הריסה, וביד שניה מחברת לחברת החשמל, יוצרים מרקם מהנה לקריאה. לפחות במאה העמודים הראשונים. אחר כך הספר קצת נעמד במקום, ולא מתפתח. זה לא בהכרח מפריע לקריאה, אבל אני התחלתי להתעסק בקטנות ("הגומל", זו ברכה, ולא תפילה. למשל. "שביס" זו מילה שאף דתי לא משתמש בה לתאר כיסוי ראש של אישה נשואה. דברים כאלה) במקום להיסחף עם העלילה במלואה.

ובסיכום - טוב. אפילו מאוד.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הגבעה