ביקורת ספרותית על כיסא פנוי מאת ג'יי. קיי. רולינג
ספר מעולה

---

בראש ובראשונה, אני רוצה להתייחס לביקורות, שנודף מהן ריח מאוכזב של "זה לא עוד הארי פוטר"...
נכון, זה לא, וגם לא מתיימר להיות.

לרולינג יש כשרון כמעט על-טבעי בלתאר דברים - תיאורי האנשים שלה כל כך מוחשיים, שאתה מצליח לראות אותם ולדעת איך בדיוק הם נראים, כשהם יושבים בעליית הגג ומעשנים עם עצמם, או כשהם צוחקים ביחד תוך כדי שהם הולכים ברחוב. הכל מתואר לפרטי פרטים - מבנה הגוף, סגנון הלבוש, הפנים ואף הבעות הפנים. לקרוא ספר של רולינג זה כמו לראות סרט, או יותר מדוייק אפילו - לחלום חלום. זה גם מה, שלדעתי, כל כך משך אותי בסדרת ספרי הארי פוטר.

באופן חיובי, אני רוצה לציין שכמו תמיד, הדמויות של רולינג עגולות ביותר, וישנם רגעים שכל דמות מצליחה לעצבן, אך גם רגעים שכל אחת המדמויות מצליחה לעורר אהדה, או לפחות רחמים. אין כאן רעים או טובים - כולם אנשים אמיתיים, שמשקרים, חוטאים ועושים טעויות. יש כאן שיקוף כמעט מכאיב של חברה אנושית, עם כל האכזריות שבה, ולדעתי רולינג הצליחה לעשות את זה באופן מעולה.

מה שכן, דבר שיכול להציק לקורא - כמות הדמויות גדולה מאוד, יש בין כל הדמויות קשר כזה או אחר (מתוארת עיירה קטנה, שבה כולם מכירים את כולם), יש נקודות בהן כל המשפחות משיקות, וזה מבלבל מאוד עד אמצע הספר בערך, כשעדיין קשה לקלוט מי זה מי.

שורה תחתונה - זה לא ספר משנה חיים, ולא יצירת מופת ספרותית בקנה מידה היסטרי - מדובר ברומן יפה ומציאותי מאוד, שמציג חברה אנושית טיפוסית למדי - ובה חיים זה לצד זה עושר ועוני, דעות קדומות וזרים, כוונות כנות לצד צביעות- שבגלל הקרבה שלו לעולם האמיתי, כיף למצוא בו פרטים מוכרים מהחיים של כל אחד מאיתנו.. ולכן בהחלט הייתי ממליצה על הספר הזה.

» ביקורות נוספות של Alice Mudgarden (איריס)
» ביקורות נוספות על כיסא פנוי