ביקורת ספרותית על החצי השני של הלילה מאת שפרה קורנפלד
ספר מעולה

---

מי שיגיד ששפרה קורנפלד היא עוד ידוענית שהחליטה לנצל את פרסומה ולנסות את עצמה בנעליים של סופרת - יחטא חטא בל יסלח. מדוע? כי ההפך הגמור הוא הנכון- מדובר בסופרת מחוננת ומבריקה, שבמקרה התפרסמה לראשונה ממשהו שאינו ספרות.

בתערובת אותנטית של עברית "מלעילית" של אשכנזים ואנגלית, בבקיאות בפרטים שרק דתל"שית חרדית לשעבר הייתה יכולה לספק, בתיבול של הומור ציני ושובב, שפרה מביאה את סיפורה של קהילה רקובה מהיסוד; חשוכה, מושחתת, אכזרית ומסרסת.

שפרה קורנפלד המבריקה, מציירת קהילה, שהאנשים בה מאבדים את אישיותם ורצונותיהם האישיים, ומצליחה לעשות זאת תוך כדי שהיא בעצמה לא מאבדת אף אחד מהם - סיפורי חיים, המתרחשים במקביל, נשזרים בסיפורי חיים של אנשים אחרים, ויוצרים חיים סבוכים ואמיתיים למדי.

הדמויות של שפרה אמיתיות ומציאותיות מאוד. הן חוטאות, מקוות, טועות ומפחדות, ולכן, בתור מישהי שמגדירה את עצמה כחילונית לחלוטין, הזדעזעתי לא פעם מהניגוד שבין המציאותיות, לחוסר האפשרות המוחלט שמצבים דומים יתרחשו בקהילה החילונית שבה גדלתי. בכניעה עיוורת של כבשים לרועה צאן, יושבי קהילת "ההר", הולכים בעקבות האור שהרב וייסגלאס, מנהיגה, מעניק להם, בלי לשים לב שכל מה שיש בהם ומסביבם, זה רק כמויות אדירות של חושך.

שמעתי כבר ביקורות ברשת ובמקומות אחרים, לפיהן הספר הוא עלילת דם, שמאירה את הקהילה החרדית באור שלילי ולא צודק, וכי הוא מעורר שנאה וניכור כלפיה. דבר ראשון, זה שהסופרת בחרה להתמקד בקהילה מהסוג, ברור ומובן מאליו כיוון שזה המקום שממנו היא באה והוא קרוב לה. דבר שני, לשחיתות והנוכלות אין דבר או שניים עם אמונה, היא סותרת אותה והיא יכולה להתקיים בקהילה מכל סוג שהיא.

ודבר שלישי- אין צורך להיות יפי נפש. הקהילה המתוארת לא סוריאליסטית, והמתואר לא רחוק מהמציאות. היא לא המציאה את השידוכים, את בנות ה-15 שמתחתנות לפני שיודעות משהו בחייהן, את בושת-החובה שאישה חייבת להרגיש, ואת הפסיקות של לחתן אנס ונאנסת. זה לא מופרך בכלל, חייבים לדבר על זה, וטוב מאוד שזעקת אותן נשים נשמעת.

במבט כולל על הספר - ספר מעולה ויפייפה. מזמן לא התרגשתי כך מספר, ואני ממליצה עליו מאוד.

» ביקורות נוספות של Alice Mudgarden (איריס)
» ביקורות נוספות על החצי השני של הלילה