ביקורת ספרותית על כיסא פנוי מאת ג'יי. קיי. רולינג

---

[תמזגו לעצמכם משקה, קחו משהו לנשנש ושבו בנוח- זה עומד להיות ארוך.]

אז איך מדרגים ספר שגרם לי להשתעמם, להסתקרן ואפילו לבכות קצת? אין לי מושג.
רוב הספר חסר עלילה לחלוטין, רולינג משקיעה בלבנות עיירה ודמויות נהדרות,שבעצם יוצרים עולם שלם, כשרון הכתיבה שלה ניכר בכל מילה בספר, אך במשך300 ומשהו עמודים לא קורה שום דבר שמקדם את העלילה.
בנסיבות אחרות הייתי מתייאשת מזמן, אך הביקורות בגב הספר יחד עם העובדה שזו המחברת של אחת מהסדרות החביבות עליי גרמה לי להמשיך.
ואיזה כיף שהמשכתי, כי 200 העמודים האחרונים היו תענוג.

ערב אחד, ביום הנישואין, שלו בארי מת מהתקף לב.
בארי היה חבר מועצה, וכשחבר מועצה מת נותר כיסא פנוי במועצה.
הספר מגולל את קורותיה של עיירה קטנה בשם פגפורד, על שלל דמויותיה ואת קורותיה של מערכת הבחירות שבאה בעקבות מותו של בארי.
רולינג כותבת על הדברים הקטנים והמלוכלכים שכולנו חושבים אבל מתביישים בהם, למשל כמה התרגשות יש בלהיות הראשון שיודע על מוות של מישהו, כמה מרגש יהיה לספר לכולם.
הדמויות של רולינג נהדרות- כל דמות עגולה, אמינה, וקל להתחבר אליה.
אבל מה החוכמה לכתוב דמויות נהדרות כלכך אם זה כמעט כל מה שכתבת?
עוד בעייה שיש בספר היא שלל הדמויות. אין לנו דמות ראשית או שתיים אלא לפחות 15[!!] מה שגורם לקושי רב לעקוב אחרי העלילה, אך מצד שני לסוג של אבל כשנגמר הספר. ב500 ומשהו העמודים שלו התאהבתי ברוב הדמויות והרגשתי שאיבדתי חברים כשסיימתי לקרוא.


אז מה בעצם יש בספר?
[סוג של ספויילר, אבל תסמכו עליי שאני לא מגלה שום דבר חשוב. אם אתם עדיין לא סומכים עליי דלגו לפסקה הבאה.]
יש בו הכל מהכל- יש מוות, תככים, מזימות,סודות,אכזריות, אלימות, מין, אונס, בגידות, אהבה, שנאה, נקמה, סמים קלים וקשים, עשירים, עניים, בני נוער, מבוגרים
וסוף מעולה שלא ישאיר אתכם אדישים [אם תצלחו את 300 העמ' הראשונים, כמובן]


נגמר הספויילר- אתם יכולים לחזור.
הספר הזכיר לי קצת את חירות של פראנזן, שגם בו העלילה הייתה קלושה אבל הכתיבה והדמויות הפכו אותו לספר מעולה.

אני יודעת שספר היה טוב כשהוא נשאר איתי גם אחרי הקריאה, והספר הזה בהחלט עומד בקריטריון הזה.
מצד שני אני יודעת שספר גרוע כשאני מקטרת עליו באזני בעלי, משתעממת ונרדמת תוך כדי קריאה וגם בקריטריון הזה הספר עמד.
האם אני ממליצה לכם לקרוא את הספר? לא בטוח. הוא בהחלט מיועד לבעלי סבלנות.

טעימה קטנה [או- ציטוט אחד מיני רבים שאהבתי]
"כמה נורא זה, חשבה טסה כשנזכרה בפטס הפעוט, איך רוחות הרפאים הקטנטנות של הילדים החיים שלך פוקדים את ליבך; הם אולי לעולם לא ידעו, ואם ידעו אז ישנאו לדעת, שגדילתם היתה שכול מתמשך"

» ביקורות נוספות של הקוסמת
» ביקורות נוספות על כיסא פנוי