ביקורת ספרותית על השעה שבה התחלתי להאמין - טרגדיה אמיתית - פרשת רצח מאת וולי למב
ספר מעולה

---

"מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך." (ג'. ד. סלינג'ר) הספר הזה הוא נורא חושפני, למרות שהוא לא אוטוביוגרפי. אבל עדין אני מרגיש שעכשיו אני יכול לצלצל לוולי למב, ותהיה לנו שיחה מרתקת!

הספר הזה נפל בין הכיסאות - אנשים לא מכירים אותו, וגם כאן באתר מספר הקוראים שלו לא רב. וזה חבל, כי הספר מומלץ בחום!

קראתי על הספר לפני כמה חודשים כאן באתר ומה שמשך אותי הוא סיפור המסגרת, טבח בבית ספר מביא להתחלתה של עלילה שמשלבת בתוכה היסטוריה, מה רע? אני בכללי מתעניין בכל הנושא של יצר הרע, ומה מוביל אנשים למעשים מזעזעים, וציפיתי שבזה הספר יעסוק ויתן תשובות לכל מני שאלות שאני חוקר.

אך הפלא ופלא קיבלתי ספר אחר לחלוטין - ספר שמתעסק באדם.
הסופר לקח כיוון מיוחד - להתמקד בדמות שבעלילה. נראה טרוויאלי, לא? הרי בכל ספר מתעסקים לרוב בדמות.
אבל כאן, העלילה והמקרים הרבים שקורים לדמויות הן פשוט עוד דרך להסתכל פנימה לנפשו של האדם, על מחשבותיו, דרכי התמודדותו, יצריו וכל הדברים שבד"כ חוסכים מאיתנו בספרים אחרים.
למשל, 150 העמודים הראשונים הם סוג של אקספוזיציה (מרתקת) על הדמויות שאנחנו הולכים ללוות במהלך הספר. לא יצא לי לקרוא ספר שמציב את נקודת המפנה של העלילה במקום מרוחק יחסית, ואני יכול להגיד שלספר הנ"ל זאת הייתה בחירה מרתקת, שרק העצימה את חווית הקריאה ואת החיבור לדמויות. לא סתם, עם כל אירוע שעוברות הדמויות, הקורא מתחבר, כואב, מתעצבן - כי הוא מכיר אותן, הן חלק ממנו.

העלילה מתרחשת בארה"ב שבין השנים 99-08. ובתוך התקופה הזאת זכוכית המגדלת של הסופר מתבוננת בזוג אחד שחווה ביחד עם כל האומה האמריקאית את האירועים שזיעזעו אותה. מהטבח בתיכון קולמביין, 11/9, הוריקן קטרינה, הכניסה של הצבא לעיראק, שילטון בוש שרבים התאכזבו ממנו, התפוצצות פרשת אבו גרייב ועוד הרבה. דרך שתי הדמויות (מורין וקיילם) אנחנו חווים מה שאומה שלמה הרגישה על בשרה. התערערות הביטחון, הטרור שעולה וגואה והדור הצעיר שמוסריותו הולכת ונשחקת.
אבל כדי לתת לקורא עוד מכה בבטן, כדי שבסופה של הקריאה לא נזרוק את הספר לצד ונמשיך בחיינו, אנחנו מתוודעים להיסטורית משפחתו של קיילם וחוזרים עד שנת 1860, שבה מלחמת האזרחים מוצגת לנו ממספר דמויות. ואם חשבנו שכיום המצב השתפר מאז בנושאים כגון: גזענות, ניצול, כבוד האדם. הסופר מציע לנו לחשוב שוב לפני שנוכל לחזור ולנוח על זרי הדפנה.

האדם נראה כל-כך קטן מול העולם הגדול - מול הטרור שאי אפשר לעצור, האלימות שמעבר לכל פינה, הממשל שלא אכפת לו מהאנשים הקטנים, וגם האנשים שלא אכפת להם אחד מהשני. אבל איכשהו בסוף הספר אפשר להגיע לסוג של קטרזיס וביחד עם הדמויות להגיע לשעה שבה גם אנחנו נתחיל להאמין.

» ביקורות נוספות של On The Road
» ביקורות נוספות על השעה שבה התחלתי להאמין - טרגדיה אמיתית - פרשת רצח