ביקורת ספרותית על השעה שבה התחלתי להאמין - טרגדיה אמיתית - פרשת רצח מאת וולי למב
ספר מעולה

---

אנחנו עשויים - כך קראתי - מ 60% מים. והשאר? השאר זה זכרונות. הזכרונות שלנו מגדירים את אישיותנו. גם אלה שאנחנו לא זוכרים. הרבה פעמים אנחנו "שוכחים" את מה שאנחנו לא רוצים לזכור. או הופכים אותו לסוג של זיכרון נסבל - כזה שלא קרה באמת. קראתי את הביקורת של האח לספר הזה (תודה מקרב לב!), חיפשתי אותו המון זמן. משום מה הוא לא הופיע בין הנמכרים (האם אורך רשימת המוכרים עומד ביחס הפוך לטיבו של ספר?) וכשהשגתי אותו השתהיתי - כמו תמיד, מפחד האכזבה. במקרה הזה לא הייתי צריכה. הספר נהדר.

קיילם קווארק הוא המספר את הסיפור הזה. והוא מספר סיפור כה אנושי, כה אמין, שלא הטלתי בו ספק. אשתו של קיילם היתה אחות במשרה חלקית בבית ספר תיכון קולומביין, שביום אחד באפריל 1999 שני תלמידים באותו בית ספר פותחים בטבח הורגים ופוצעים רבים והורסים את חייהם של רבים יותר. היא נשארת בחיים אך התמודדותה עם הטראומה תלווה אותה עד סוף חייה, ותלווה את בעלה עד סוף חייו. יש בספר תאור מדוייק ואמין ביותר של פוסט טראומה ותופעותיה, תאור שלא קראתי כמוהו לבהירות והבנה. אני מניחה שמי שלא חווה, למזלו, פוסט טראומה אצלו או אצל מי שקרוב אליו יתקשה להבין - אך למב הצליח לקרב אותה אלי מאד.

הספר מספר סיפור של חיים לכן קשה לתאר אותו. קיילם חושף את ההיסטוריה המשפחתית שלו מתקופת מלחמת האזרחים ומתוודע לסבתות קדומות יוצאות דופן שנגעו בהיסטוריה האמריקאית והקימו אותה. הוא לומד על ההיסטוריה הפרטית שלו, דברים שלא יכול היה לדעת אך במובן מסויים זכר.
הספר ארוך -659 עמודים יחד עם הקדמה, סוף דבר ותודות, שלא כדאי לדלג עליהם. הוא הצליח לגעת בי בעוצמה. חשבתי עליו המון כשקראתי אותו, ואני בטוחה שאמשיך לחשוב עליו גם בהמשך. אלה מכם שאוהבים לקרוא ספרים כנים ולא מזייפים, המתארים חיים של בני אדם על הטוב והרע שבהם, למרות שהשאלות הגדולות אינן נענות - כדאי מאד לקרוא את הספר הזה.

*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על השעה שבה התחלתי להאמין - טרגדיה אמיתית - פרשת רצח