ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 5 במרץ, 2013
ע"י יעל
ע"י יעל
מכירים את ההורים האלה, שמספרים למי שרק מוכן (או לא מוכן) לשמוע, על הדברים הנפלאים שהילדים שלהם עושים? על ההברקות הגאוניות של הילדה או איזו שטות שהילד אמר? והיום בעידן הסמארטפונים- הפטפטת הזו תמיד מלווה בהצגת תמונה וסרטון וידאו.
כשקיבלתי את Homer's Odyssey לקריאה, זה הרגיש לי קצת כמו ספר שנכתב על ידי אמא מהסוג הזה, רק שלמחברת הזו אין ילדים, מה שגרם לה למלא מאות עמודים בדברים ממש חמודים שהחתול שלה עשה, שפשוט אי אפשר לעמוד בפניהם. שאלתי את עצמי למה שזה יעניין מישהו, מה החתול שלך עשה?
'האודיסאה של הומר' מספר את סיפורו האמיתי של חתול עיוור מינקות, שאומץ על ידי המחברת כשהיה מועמד להמתת חסד מחוסר עניין לציבור. קופר צירפה את החתול השחור והעיוור לשתי החתולות האחרות בביתה, וקראה לו "הומר" (ואתם חייבים להודות ששם הספר מאוד קריאטיבי).
אין בספר שום מימד של פרוזה. זהו ספר אוטוביוגרפי לחלוטין, המתאר את חייה של קופר ושל חתוליה במשך שנים, מרגע אימוצו של הומר, מהלך שלדבריה הפך את חייה לטובים יותר והשפיע עליה ועל הסובבים אותה באופן משמעותי.
זה חמוד, ללא ספק. מי שאוהב חתולים מאוד ייהנה לקרוא, וגם חובבי כלבים כמוני.
העניין הוא שהיה אפשר לקצר את הספר בשליש. הוא מלא בתיאורים קצת מעייפים ומיותרים ונכנס יותר מדי לפרטים סתמיים ולא מעניינים במיוחד.
נקודה חשובה שיש לקחת בחשבון היא שהמחברת היא אמריקאית. אמריקאים ידועים בתור חובבי קיטצ' ממדרגה ראשונה, ולראייה הספר כיכב בראש רשימת רבי המכר בארה"ב חודשים רבים, והומר וקופר זכו לתשומת לב רבה מהתקשורת האמריקאית בעקבות פרסומו. חלק ניכר מהספר מוקדש לקורותיהם של קופר וחתוליה בזמן ההתקפה של אל-קאעידה על מגדלי התאומים והתקופה שאחריה, וזה בוודאי ובוודאי שמדבר אל ליבותיהם של האמריקאים יותר מהכל. באחרית הדבר מספרת קופר על מאות ואלפי המכתבים שהיא קיבלה, ועדיין מקבלת, מאמריקאיות נרגשות שמספרות עד כמה הסיפור של הומר נגע לליבן ו-"inspired them".
למיטב ידיעתי הספר לא תורגם לעברית, ואני יכולה להבין למה. אנחנו הישראלים יותר מדי ציניים, מחוספסים ולמודי סבל מכדי להקדיש זמן קריאה לבחורה עם לב רחום שאימצה חתול עיוור.
אז שמתי את הציניות בצד לכמה ימים, הרשתי לאהבה הטהורה שלי כלפי בעלי-חיים באשר הם לצוף מעלה, ואפשרתי לעצמי כמה ימים של קיטץ' אמריקאי חסר תקדים. גם את זה צריך לפעמים, לא?
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
יעל
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה בלו- בלו
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
מותק של ביקורת!
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי- אני על זה
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
יש לי הרבה בדיחות מקסימות,
לאו דווקא מהחדשות, אלא מאלה עם ההומור הדק והנפלא. אבל תצטרכו לעשות משהו בשביל זה. לכתוב ביקורות כמו זו שלעיל, שממש מבקשות בדיחות כאלה.
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
נתי תודה
ואם כבר בתמונות עסקינן- הספר משופע בכאלה, שכן בתחילת כל פרק מתנוססת תמונה של הומר ושתי החתולות האחרות בפוזות שונות ומשונות.
ואפרתי- אחלה בדיחה (-: |
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
יעל, יופי של ביקורת
לא הייתי קוראת את הספר, כי אני וחתולים, איך נאמר...
מצד שני, הבן המוצלח, הגאון, המדהים ובעל אינטליגנציה גבוהה יותר מזו של איינשטיין, היה נהנה לבהות בכריכה:-) ואפרתי, אימצתי את הבדיחה ברשותך. |
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
זה בדיוק תואם לבדיחה על הסבתא הפולניה שהולכת עם הנכד לטייל,
איזה מתוק, אומרת החברה שלה. חכי חכי, אומרת הסבתא, תיכף אני אראה לך את התמונה שלו... אבל באמת, שין ויעל, גרמתם לי להתפוצץ מצחוק, כי אין, אין עלינו. אנחנו יודעים עד כמה זה לא מעניין אותנו לראות ילדים של אחרים ובכל זאת לא עומדים בפיתוי לאלץ אותם לראות את שלנו. אגב, חברים, מישהו רוצה לראות תמונות של הנכדים שלי? תרשמו פה את המייל שלכם...
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
שין שין- נראה לך שאני לא עושה את זה??
ברור שכן. אני פשוט מאוד מתאמצת, במודע, להגביל את דחיפת הטלפון לפרצופם של האנשים היותר קרובים אלי, אלה שהסבירות שהם באמת יתעניינו בתמונה או הסרטון שנדחף להם לפרצוף היא גבוהה יחסית. וכמובן שגם אני "מועדת" לפעמים. כי אחרי הכל- היא כזאת חמוווודה! (-:
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי תודה
במקרה שלך אין לי ספק שהילדים והנכדים הם משהו מיוחד (-:
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
כנראה שלא אקרא את הספר אבל השם שלו ממש מוצלח.
וגם הביקורת שלך, יעל. (רק שקצת נעלבתי מהרמיזה שאנשים לא באמת מתעניינים בתמונות של הילדים שלי כשאני דוחפת להם את הנייד מול הפרצוף)
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, חמדת,
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אם כבר רצינות,
אז אחת הדרכים להכיר אנשים מקרוב היא להקשיב לסיפורים שלהם על ילדיהם. ממה שאנשים מתגאים בו ביחס לילדים שלהם אפשר ללמוד הרבה עליהם, גם דברים שלא יעלו בהקשר אישי.
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי -את מצחיקה ...
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ועכשיו ברצינות...
אנשים מתרברבים ביוצאי חלציהם משתי סיבות עיקריות: 1. סובייקטיביות טהורה 2. רכושנות טהורה. יש אנשים שכל מה ששייך להם הוא מושלם ומשליך על תכונותיהם האישיות. המכונית שלהם, הקבלן שלהם, בית הספר של ילדיהם, מכונת הכביסה שלהם וכו' וכו'... וכן, בפומבי, גם בן הזוג שלהם (אתם מכירים את כל הסלבים שבאים לפתיחות יד ביד עם בן הזוג שייפרדו ממנו בעוד יומיים...)
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מקסימה, יעל, נכון שכולם מתרברבים
בילדיהם ללא סיבה, אבל הילדים שלי, לעומת זאת... והנכדים! אין, אין, ואני אובייקטיבית לחלוטין.
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
חמדת- ההתגאות בפרי חלצינו היא דבר טבעי
אבל יש הנמנעים, כמוני, מהתרברבות יתר, ולו רק בגלל המודעות לכך שלא את כולם זה באמת מעניין. ותודה על המחמאה!
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אנקה- תודה על המחמאה
אכן בינוני בעיני, אבל אלפי אמריקאים חשבו אחרת...
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה סוריקטה
ומירית (-:
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה yaelhar
אני מוקפת באוהבי חיות, אבל אני מניחה שהאוכלוסיה שסובבת אותי איננה מייצגת את עם ישראל. למה את חושבת שהישראלים לא אוהבים בעלי חיים?
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
כשכותבים על הילד שלך כל פיפס
זה נובע מגאווה עצמית של ההורים .אין מה לעשות -זהו חוק טבע .אני מניחה שהמחברת השליכה כך לגבי חתוליה ,הייתי אומרת שקצת "עפה על עצמה".ומצטרפת לדברי אנקה .הביקורת טובה מהספר .
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אולי הספר בינוני אבל הביקורת מצויינת.
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
זה יופי להניח לציניות ולסרקזם מפעם לפעם
אבל מכאן ועד לספר אוטוביוגרפי עד חתול, זה, איך לומר, טיפה רחוק מידי בשבילי.
את הביקורת שלך אהבתי. תודה. |
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה.
ולצערי "אנחנו הישראלים" לא כל כך אוהבים בעלי חיים (אלא אם הן מופיעים בניישונל ג'אוגרפיק...)
|
|
מירית
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
צריך לפעמים בהחלט!
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת