קיבלתי את הספר מגיסי שהזהיר אותי מראש שלא אוכל לעצור את הקריאה. הוא צדק. מרגע שפתחתי את הדף הראשון, הספר נפתח לפניי בדרך שלא אפשר לעצור את הקריאה. חוץ ממספר קפיצות לשירותים ופעמיים להכנת קפה, לא עצרתי את הקריאה.
הספר כתוב נפלא. <mark>עינת א. שמשוני</mark> הצליחה לרקום עלילה מותחת ומרגשת. העלילה לפרקים קופצת מקטעי הומור שנונים ולפעמים ברגעי מתח ומאבק האופייניים לחיי התושבים בדרום המדינה.
ספר נהדר, בהחלט מומלץ

ביישוב בנגב ליד באר שבע גרה משפחה ענבר קלינאית תקשורת בת 35 ואורן מהנדס להם 2 ילדים עופרי וגיא.
ביום בהיר אחד שיחת טלפון קוטעת את האידיליה המשפחתית ומודיעה לה על תאונת דרכים בלתי מפוענחת של אורן ומותירה אותה אלמנה עם 2 ילדים .
מכאן מתחילה רכבת הרים ושדים בפיענוח מותו של אורן .
היא מנסה לאחות את השברים ולעמוד על הרגליים ולבנות מחדש את שגרת חייה כשהיא נשאבת אל הלא נודע ומגלה שמלחמתה רק התחיל

ענבר שגרה בדרום מאבדת את בעלה בתאונה, ורק אז מגלה שמצפים ממנה לשלם פרוטקשן. היא מתמרדת ומגלה את המחיר שמשלם מי שלא מוכן להיכנע לטרור.
<mark>עינת</mark> מפרטת את תהליך האבל וההתגברות שעוברת אלמנה צעירה בלי ליפול לקלישאות ורחמים, ומשרטטת את קריסת הנורמליזציה שעובר הדרום של מדינת ישראל בחסות העלמת העין של המשטרה.
סיפור סוחף שכתוב קולח ואמין.
גילוי נאות - <mark>עינת</mark> היא אחותי הצעירה.

הסיבה שבדרך כלל אני לא מתחבר לסיפורי פרוזה על תהליך ריפוי שעובר על אנשים היא שכמעט תמיד מורגש שירו את החץ וסימנו מסביבו את המטרה. הדמויות קלישאתיות, העלילה סבירה והתהליך פשוט מדי.
לכן, כשקראתי את הספר הזה נהניתי מאד. אמנם אני לא מכיר מקרוב הרבה סיפורים על נשים מוכות או באופן כללי על אנשים שעברו קשיים בחיים, אבל מה שכן היה מאד חזק לי במה שפגשתי זה שאי אפשר להכתיב לאדם את הריפוי שלו, אלא להעניק לו

מקצת החברים בסימניה שפחות או יותר עוקבים אחרי ואחר הפעילות שלי באתר, אולי שמו לב שבזמן האחרון אני לא מבקרת פה הרבה. סתם תקופה כזאת לחוצה שלא משאירה יותר מדי פנאי לכתיבת ביקורות או קריאתן. וכאן מגיע ה'אבל';
אבל- כשהקראתי לבת שלי את 'מסרגות הפלא של סבתא', אותו הסבתא הפרטית שלה בחרה עבורה בספרייה, הרגשתי שאני חייבת לפרגן פה בסימניה ל<mark>עינת</mark> שמשוני על ספר נהדר, ואולי לא מספיק מוערך.

קסמו של הספר טמון

נוגה, גיבורת הסיפור היא נערה משועממת בת 16 שקצה בחייה. היא חריפת מחשבה, מבודדת חברתית וצינית. כשהיא מגיעה לעולם הנשמות היא ממשיכה בגישה הזאת ומוצאת את עצמה בחברת רוחות רפאים נוספות בבית נטוש בזיכרון יעקב.
הספר עוקב אחר האינטראקציה בין הרוחות השונות ונותן לנו הצצה לחייהן גם לפני שהפכו לרוחות רפאים וככה אנחנו זוכים להיחשף לתקופות שונות בהיסטוריה של הפינה שלנו במזרח התיכון.
כמו נוגה, גם הרוחות הנוס