“קין בן אדם, רצח את אחיו ונענש על-ידי אלוהים להיות נע ונד בארץ, או ליתר דיוק, נע ונד בארצות הזמן.

על חמור פלאי, מעין אב-טיפוס למכונת הזמן, מפליג קין בין עתיד ועבר, משוטט בין שלל אירועים נודעים – לרבות עקדת יצחק, סדום ועמורה, חטא עגל הזהב, מגדל בבל, פרשת איוב והמבול.

לקין מתחוור שכפי שאלוהים בחן את טבעו שלו (קנאתו), כך המשיך, בשעשוע פושע לאתגר את בריותיו. מגוחך להעמיד בניסיון את בריותיך, ואכזרי להתעלל בהן. אלוהים מוצג כאל פרנואידי, שזקוק שנתיניו יוכיחו בכל עת את אמונתם.

קין טוען שרצח את הבל משום שנבצר ממנו לרצוח את אלוהיו. לטעמי מדובר בהצדקה רטרואקטיבית סלחנית, שאינה פוטרת אותו מהאחריות למעשיו.

אורך הפסקאות, היעדר הפיסוק והיעדר המירכאות מסתמנים כסגנון כתיבתו של סאראמאגו, שזהו ספרו השני שאני קורא. הגימיק, שהלם היטב את הכאוס ב"על העיוורון", אינו תמיד הולם את יתר יצירותיו. עם זאת, ניתן להתרגל אליו במהרה.
לטעמי, הספר אינו מכיל את התובנות התיאולוגיות והקיומיות אליו סאראמאגו התיימר. עם זאת, הייתה פסקה אחת שתפסה אותי - "לחווה ואדם נותרה האפשרות להוליד עוד בן כפיצוי על אובדן הנרצח, אבל עגום מאוד להיות מישהו שאין לו תכלית בחיים מלבד לעשות ילדים מבלי לדעת מדוע ולשם מה. "כדי להמשיך את המין האנושי", אומרים אלה שמאמינים בתכלית סופית, אף כי אין להם מושג מה היא ומעולם לא שאלו את עצמם בשם מה אמור המין האנושי להימשך, כאילו הוא התקווה האחרונה של היקום".

הספר מעלה תהיות מה עלה בגורל ילדי סדום ועמורה, האם הומתו בשל מעשי הסדום של אביהם? אם כן, האם זה מכריע את עמדתו של אלוהים בדבר הקשר בין הומוסקסואליות וגנטיקה?

אם העתיד שחווה קין הוא אמיתי ומובטח, האם אנו חיים ביקום דטרמיניסטי? אם כן, מהו חלקו של אלוהים בו?

אלוהים מוצג כבעל תכונות אנושיות - קנאי, נקמן ואנוכי, ממש כמו במקרא, יטענו אחדים.
הוא כבר אינו כל יכול – לא מחושב, לא מודע לעלילות קין ואינו שולט בממד הזמן (יש כוחות חזקים ממנו). עם זאת, לא מדובר באיזו ביקורת מופתית או ניתוח דקדקני של אופיו, כמו כן, לא מוצגות הראיות המאזנות את אופיו הפגום לכאורה.

החמור כמכונת הזמן - לא ברור אם קין מוליך אותו או להפך.
חשבתי שיכול היה להיות מעניין לו חזר קין אל נקודת הזמן בה רצח את אחיו – האם היה נוהג אחרת? כיצד היה מתמודד עם עצמו (בכל המובנים) ועם אלוהיו?

רעיון כביר, ביצוע סביר.

כמעט ארבעה כוכבים.”

“"נע ונד תהיה בארץ", כך קולל קין, רוצח הבל אחיו, על ידי האלוהים. קין גורש לארץ נוד, ארץ בלתי נודעת, ששם הזמן והמרחב נעים קדימה ואחורה.
קין הוא איש חסר בית, הומלס, שרק לילית היפה תקבלו ותאמצו אל חיקה החם, אך תמיד אות קללת אלוהים הטבועה על מצחו, תזכיר לו את קללתו לנוע ולנוד במרחבים צחיחים וחסרי צדק.

קין נע אל עבר אירועים שטרם קרו או שקורים בהווה אחר. הוא רואה את אברהם עוקד את יצחק בנו במצוות האלוהים המנסהו לחינם וקין המזועזע קורא תיגר על הצדק האלוהי: על ילדים קטנים הנשרפים בעודם חיים בסדום, על טבח צבא יהושע בתושבי יריחו במצוות האלוהים ועל השטן שמענה ברשות אלוהים את איוב הצדיק.

זרע הפורענות וקריאת התגר נזרע כבר במעשהו הראשון, ברצח הבל אחיו, כשאלוהים בוחר להתעלם מהרצח בזמן אמת ולשאול רק לאחריו "איה הבל אחיך"?!

קין, בספר הזה, אינו מקבל את הצדק האלוהי ובעצם מצביע על אי ההבנה העמוקה שבין האלוהים לבני האדם.
קין גם מנסה לשנות את התוכנית האלוהית באמצעות סדרת מעשי רצח מזוויעים.

קין אליבא דז'וזה סאראמאגו, אינו דמות דמונית, אלא ההפך. הספר הזה נותן לנו לראות את קין במבט שונה ממה שהורגלנו לראות.”

“לפעמים אני מקנאה באנשים שהציניות לא טבועה בהם. כאלה שמתכוונים למה שהם אומרים, ואומרים רק את מה שאליו הם מתכוונים. האנשים האלה תמיד מצטיירים בעיני כטובים יותר, תמימים יותר ואפילו טהורים יותר. קשה לי להסביר למה.

בחיים האמיתיים עושה לי טוב שיש לצידי מישהו מהסוג המתואר, שהוא ההיפך הגמור ממני, לכן התחתנתי עם אחד כזה. אבל כשזה מגיע לספרות- תנו לי ציניקן, נרגן, חסר עכבות ונושך. כזה שלא דופק חשבון ואין לו בעיה להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת של החברה, על כל תחלואיה, ולכבס אותה בין דפי הספר. כזה שאין לו אלוהים. תנו לי את ז'וזה סאראמאגו.

לסאראמאגו אין אלוהים. שנים של קריאת יצירותיו הבהירו לי את הנקודה הזאת באופן ברור. קריאת ספרו האחרון נתנה לכך את הגושפנקא הסופית בהחלט. יחד עם זאת, בספרו 'קין' סאראמאגו לא מטיל ספק בקיומה של היישות הקרוייה אלוהים. הוא "זורם" כביכול עם ההנחה שהיא קיימת, ומטיל ספק בכל היבט אפשרי אחר שקשור בה.

הספר הזה הוא לא רומן, זוהי לא פרוזה. זוהי השתלחות נטולת כל רסן, כמעט ילדותית, של אחד שאין לו מה להפסיד, ובמקרה (או שלא), גם יודע לכתוב את זה כמו שאף אחד אחר לעולם לא יוכל. הבחירה בקין כדמות הראשית בספר היא לא פחות מהברקה בעיני. הרוצח הראשון בתנ"ך, שרצח את אחיו הבל כאקט של קנאה, מוענש ע"י רוצח ההמונים הכל-יכול אלוהים. כמה אירוני.

קין הוא האיש ששונא את אלוהים. הוא כועס עליו, הוא מפקפק ביושרו, בהגינותו ובמניעיו. קין הוא הילד שצעק שהמלך הוא ערום. כך הוא מתאר את בורא עולם באוזניה של לילית, אשתו של נוח: "אלוהים שלנו, בורא השמיים והארץ, משוגע על כל הראש... כי רק משוגע שאינו מודע למעשיו היה מסכים להיות האשם הישיר במותם של מאות ואלפי אנשים ואז להתנהג כאילו כלום לא קרה, אלא אם כן לא מדובר כאן בשיגעון האותנטי, זה שאינו רצוני, אלא ברשעות גמורה".

כמו טום הנקס ב'פורסט גאמפ', מסתובב לו קין בין סצנות שונות בסיפור התנכי, שמשתרעות על פני תקופות שונות, לא תמיד בסדר כרונולוגי הגיוני, ובמקומות שונים המופיעים בסיפור המקראי. לעתים הוא צופה מהצד ולרוב לוקח חלק ומטביע את חותמו בדפי ההיסטוריה.

יש לי מנהג מגונה שכזה, ליצור קיפול קטנטן בקצה העמוד כשאני קוראת איזה משפט או פסקה שממש מצאו חן בעיני, כדי שאוכל לחזור ולקרוא אותם שוב כשאסיים את הספר. כשקראתי את קין באיזשהוא שלב הפסקתי לעשות את זה, כי הספר כבר התחיל להראות כמו קמט אחד גדול. עבורי קריאת 'קין' היתה הנאה צרופה, כזו שאין לי ספק שאחזור עליה.

הלוואי והיה בי את מה שצריך כדי להאמין במין דבר שכזה, אלוהים. ואולי צריך לומר להיפך- הלוואי ולא היו בי את אותם הדברים שלא מאפשרים לי את האמונה. אני רואה אנשים מהזן הזה, זה שדיברתי עליו קודם, ומבינה שחסר בי משהו, או לחלופין שיש בי משהו שלהם אין.

רק מספר חודשים עברו מסיום כתיבת הספר עד לפטירתו של סאראמאגו. אחרי מה שהוא כתב שם, זה לא מפתיע שהוא "החזיר את נשמתו לבורא". אולי הוא נמצא איתו אי-שם למעלה עכשיו, והם יושבים ומדברים על איזו כוס קפה. אולי אלוהים לא היה מסוגל לשאת את העלבון ושלח אותו להישרף באש הגיהנום.

איפה שלא תהיה סאראמאגו, אני מרימה לכבודך כוסית. בן 87 עם הומור שכזה לא פוגשים כל יום.
"Here's looking at you"! (-;”

“סאראמאגו שולח אותנו אל ימי התנך כשקין הוא הדמות הראשית בסיפור. הסיפור מתחיל בסצנת גירוש גן עדן, חווה אכלה מפרי עץ הדעת ויחד עם אדם נענשו ונאלצו לעזוב את גן עדן. קין והבל נולדו והסיפור ממשיך אל הרצח הראשון בהיסטוריה. קין רצח את אחיו, קין מקבל את אות קין ונענש על ידי אלוהים ועל כך ינדוד בארץ.

הטוויסט המגניב שבסיפור של סראמאגו הוא היכולת של קין לנדוד לא רק בארץ אלה גם בזמן ולהגיע לאירועים בעתיד, או שלוקחים זמן בהווה במקביל. קין נודד בארץ ומגיע לכל מיני אירועים שקרו בתנך לא רק בתור צופה, הוא בוחר להתערב באירועים מסוימים ולפעול כנגד הוראותיו של אלוהים.

קין יהיה נוכח באירועי סדום ועמורה, עקידת יצחק, ביריחו, יעזור לאיוב ויגיע גם לתיבת נוח. בכל אותם אירועים קין נחשף לפרצופו האמיתי של אלוהים ומבין שאלוהים הוא לא בהכרח האל הרחום והאוהב שכולם טוענים שהוא.

מועברת בספר ביקורת על אלוהים ועל הדרך בה מתנהל ושולט במאמינים שלו, על חוסר האכפתיות והאכזריות, סאראמגאגו בעיקר לועג לאלוהים בנובלה הקצרה הזאת. ביקורת על דת ו״אמונה עיוורת״. קין הופך ליריבו של אלוהים ומסכל את התוכניות שלו אחת אחת עד האחרונה בסוף הספר. כהרגלו של סאראמאגו הסיפור כתוב בהומור נהדר, כתיבה מעניינת, סיפור עם טוויסט מגניב וסוף לא צפוי.”