ביקורת ספרותית על מסרגות הפלא של סבתא מאת עינת א. שמשוני
ספר טוב

---

מקצת החברים בסימניה שפחות או יותר עוקבים אחרי ואחר הפעילות שלי באתר, אולי שמו לב שבזמן האחרון אני לא מבקרת פה הרבה. סתם תקופה כזאת לחוצה שלא משאירה יותר מדי פנאי לכתיבת ביקורות או קריאתן. וכאן מגיע ה'אבל';
אבל- כשהקראתי לבת שלי את 'מסרגות הפלא של סבתא', אותו הסבתא הפרטית שלה בחרה עבורה בספרייה, הרגשתי שאני חייבת לפרגן פה בסימניה לעינת שמשוני על ספר נהדר, ואולי לא מספיק מוערך.

קסמו של הספר טמון בטקסטים הפשוטים, המתחרזים והכל כך לא מתחכמים שבו, כמו גם באיורים הנפלאים המלווים את הטקסט. ובעצם- מדובר בשילוב של השניים, שניהם מפרי עטה ומכחולה של שמשוני.

אי שם, בעיר לא נודעת, יושבת סבתא זקנה על כורסא ישנה, כשלמרגלותיה חתול ושמו צמר, וסורגת. היא סורגת כובע לאיש הקרח, מגן צמרירי לאף ארוך ומחודד, סוודר לאדניות שהפרחים בהן קפאו ואפילו אפודה למכונית שהתקררה. יום אחד מגיע לפתחה אדון שמעילים וצעיפים לא חסרים לו, אך חברים ואוזן קשבת- אין, לכן קר לו בפנים, בלב. ברגישות, מניחה הסבתא את מסרגותיה, מתפנה מעיסוקיה ופשוט מטה אוזן קשבת וידידותית לאורח המדוכדך.
הספר מסתיים במשפט "..יותר מכל היא יודעת, איך לחמם לבבות". ואם זה לא יגרום לכם להתרגש, אני לא יודעת מה כן.

בכל פעם שהקראתי לקטנה שלי את הספר היא צחקה מהרעיון של הלבשת מכונית באפודה, וגם הציעה, מכל הלב, להיות חברה של האורח העצוב וחסר הידידים ("אמא אני אהיה חברה שלו").

חיפוש קצר בגוגל העלה כי הספר נכתב ואויר על-ידי מאיירת ומעצבת כבת 30 מצפון הארץ, אמא לשלושה. זהו ספרה הראשון, ובינתיים היחיד. בראיון קצר שמצאתי איתה קראתי שמספר הוצאות דחו אותו, עד ש'ספריית הפועלים' החליטה לתת לו צ'אנס, וכמה טוב שעשו זאת.
לכבוד הוא לי להיות הראשונה לשבח, פה בסימניה, ישראלית צעירה ומוכשרת, שהיו לה אומץ ואמביציה לפרסם ספר ילדים כזה נוגע וקולע כמו 'מסרגות הפלא של סבתא'.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על מסרגות הפלא של סבתא