>>>>
גונדר (לא קשור לשב״ס), רווק בודד בשנות החמישים לחייו המתגורר בכפר נורווגי נידח מחליט לעשות מעשה. הוא נוסע להודו כדי למצוא לעצמו כלה. זה לוקח עשרים עמודים. אחר כך הוא חוזר לנורווגיה, ואשתו הטריה אמורה להצטרף אליו לביתו הפסטורלי עם הברבורים הצחורים באמבטיה. אבל אז, הכול משתבש. התחלה מבטיחה, נכון?
אז בואו, אני אקצר לכם את הספויילר - תעזבו את הספר הזה. תעשו לי ולעצמכם טובה - stick with Nesbo. בוושינגטון פוסט כתבו: "מותחן נפלא עם כוח רגשי יוצא דופן"? אז כתבו. אין פה שום מותחן, הוא לא נפלא, אין בו כוח, וודאי שלא רגשי, והספר הזה יוצא דופן רק בסתמיות שלו. אני חושד שהסיבה היחידה שהרומן (לא מותחן, חס וחלילה) הזה יצא לאור כאן בארץ, היא שההוצאה רצתה לתפוס טרמפ על גלי ההייפ שיש בשנים האחרונות לספרות הסקנדינבית, אז הם העלו באוב איזה ספר שנכתב בשנת 2000, והוא ארכאי, דודתי, חסר הומור, חסר עידון (אבל לא בצורה המהוקצעת -המכוונת שיש אצל נסבו, הכהן הגדול-הוא-ואין-בלתו), שיש בו רצח אבל ממש לא מתח, והרעיון התחילי המעניין שלו נמרח על פני שלוש מאות עמודים שאולי כתובים לא רע, אבל הם חסרי תכלית וטעם - לא רק "פיתרון" התעלומה, אלא גם הפיתוח חסר הפואנטה של הדמויות עצמן, למעט אולי "גיבור" הספר, שנזנח גם הוא מתישהו ע"י הסופרת. לשוטר החוקר את התעלומה יש כלב זקן. לאחד החשודים יש רוטוויילר. וגם לאחד השכנים הזקנים יש כלב, שהוא חברו היחיד. כאילו, קאם און.
להנהלת הוצאת "כתר" שלום רב. לא סתם יו נסבו הוא יו נסבו. הוא יודע לכתוב ספרים. לא כל פלוץ שבמקרה גר בסקנדינביה הוא הסטיג לארסון הבא. זה לא האוויר הקר שם, הימים הקצרים (או הארוכים) ובנות הכפר זהובות השיער - דרוש כישרון כדי להיות סופר טוב. תחשבו על זה. בינתיים, אם מישהו רואה אותי בחנות ספרים, שוקל אם לרכוש עוד איזה משהו חדש ונועז מהלסינקי או משטוקהולם - תנו לי איזו כאפה ככה, משהו מצלצל, שיחזיר אותי לעשתונותיי.
>>>>















