>>>>


גונדר (לא קשור לשב״ס), רווק בודד בשנות החמישים לחייו המתגורר בכפר נורווגי נידח מחליט לעשות מעשה. הוא נוסע להודו כדי למצוא לעצמו כלה. זה לוקח עשרים עמודים. אחר כך הוא חוזר לנורווגיה, ואשתו הטריה אמורה להצטרף אליו לביתו הפסטורלי עם הברבורים הצחורים באמבטיה. אבל אז, הכול משתבש. התחלה מבטיחה, נכון?
אז בואו, אני אקצר לכם את הספויילר - תעזבו את הספר הזה. תעשו לי ולעצמכם טובה - stick with Nesbo. בוושינגטון פוסט כתבו: "מותחן נפלא עם כוח רגשי יוצא דופן"? אז כתבו. אין פה שום מותחן, הוא לא נפלא, אין בו כוח, וודאי שלא רגשי, והספר הזה יוצא דופן רק בסתמיות שלו. אני חושד שהסיבה היחידה שהרומן (לא מותחן, חס וחלילה) הזה יצא לאור כאן בארץ, היא שההוצאה רצתה לתפוס טרמפ על גלי ההייפ שיש בשנים האחרונות לספרות הסקנדינבית, אז הם העלו באוב איזה ספר שנכתב בשנת 2000, והוא ארכאי, דודתי, חסר הומור, חסר עידון (אבל לא בצורה המהוקצעת -המכוונת שיש אצל נסבו, הכהן הגדול-הוא-ואין-בלתו), שיש בו רצח אבל ממש לא מתח, והרעיון התחילי המעניין שלו נמרח על פני שלוש מאות עמודים שאולי כתובים לא רע, אבל הם חסרי תכלית וטעם - לא רק "פיתרון" התעלומה, אלא גם הפיתוח חסר הפואנטה של הדמויות עצמן, למעט אולי "גיבור" הספר, שנזנח גם הוא מתישהו ע"י הסופרת. לשוטר החוקר את התעלומה יש כלב זקן. לאחד החשודים יש רוטוויילר. וגם לאחד השכנים הזקנים יש כלב, שהוא חברו היחיד. כאילו, קאם און.
להנהלת הוצאת "כתר" שלום רב. לא סתם יו נסבו הוא יו נסבו. הוא יודע לכתוב ספרים. לא כל פלוץ שבמקרה גר בסקנדינביה הוא הסטיג לארסון הבא. זה לא האוויר הקר שם, הימים הקצרים (או הארוכים) ובנות הכפר זהובות השיער - דרוש כישרון כדי להיות סופר טוב. תחשבו על זה. בינתיים, אם מישהו רואה אותי בחנות ספרים, שוקל אם לרכוש עוד איזה משהו חדש ונועז מהלסינקי או משטוקהולם - תנו לי איזו כאפה ככה, משהו מצלצל, שיחזיר אותי לעשתונותיי.

>>>>

הספר הזה הפעיל אצלי דעה קדומה מהסוג הגרוע ביותר: ראיתי את השם, קיטלגתי אותו אוטומטית כ"ספר אקזוטי" והתרחקתי. מביך מאד להודות שלא טרחתי לעצור ולברר או לקרוא את התקציר. לולא אפרתי - שכתבה ביקורת מקסימה - כנראה לא הייתי קוראת. והייתי מפסידה. (תודה אפרתי! חשפת את פרצופי האמיתי...)

הספר הזה הוא ספר מתח כתוב היטב. הוא עוסק בבדידות וב(אי) היכולת ליצור קשר עם אחרים. החל מגונדר יומאן המתאהב בתמונה ונוסע לו בתמימות - בפעם הראשונה בחייו - לבומביי כדי להתחתן איתה, והמשך בדמויות אחרות המאכלסות את הספר הזה. הוא מתאר עיירה קטנה בנורבגיה, שהעולם הגדול זר ומוזר להם, אבל את שכניהם הם מכירים - במידה מסויימת. ואת צאצאיהם הם מכירים במידה פחותה.

הספר כתוב מרתק. עיקר המתח נובע מנבכי נפשות הדמויות, פחות מהתעלומה (בסופו של דבר מה זה משנה מי רצח? הנרצח כבר מת ופיתרון התעלומה לא יחזיר אותו, כמו שמבין היטב גונדר יומאן, הנפגע). פוסום מאפיינת נפלא את דמויותיה והצלחתי להזדהות עם חלקן. הגיבור - איש לא מתוחכם, תמים ואופטימי - מצליח להתמודד ולהתגבר על קשיים שהיו שוברים מישהו מתוחכם ממנו, ולמצוא לו מטרות חדשות כשהישנות אינן. יש גם המתבגרת הזנוחה, שחיה בפנטזיה שלה ולאט לאט עוברת לגור בה לצמיתות. וגם הצעיר הנרקיסיסט - בן 3 בגוף מפואר ומטופח של גבר.

נהניתי מהספר. הוא מרתק, חכם, לא מזוייף וקריא מאד. האם אצליח לא להיכנס עוד למלכודת הדעה הקדומה? בכלל לא בטוח.

כותרת המשנה של הספר לא מחמיאה לסופרים הנורבגים. "אחד מספרי המתח הגדולים...בנורבגיה" ובכן, לא. הספר אינו מותחן כלל ועיקר והוא חוטא לז'אנר. הספר הוא רומן מצויין שיש בו תעלומת פשע וככזה הוא באמת ראוי לשבח.

כשאני קונה תיק מעור אני רוצה לקבל תיק מעור. לא תיק מכסף או אלומיניום, אפילו אם ישכנעו אותי שכסף יקר לאין ערוך מעור. ביקשתי תיק מעור, על התווית כתוב תיק עור, תנו לי תיק עור. הבנתם את זה?

עולם ספרי המתח הוא רחב ידיים ורב גוני. לכל המתעבים נדמה שמדובר בביצה אחת בעלת גוון אחיד. ובכן, לא כל הסינים דומים ולא כל החרדים זהים (סילחו לי על ההשוואה המתבקשת) ולא כל ספרי המתח בנויים מאותה נוסחה. יכולתי לתת בהם סימנים כדי שתבדילו בין צ'יילד לקובן ובין ברקלי לארצ'ר בין לארסון לנסבו, בין ג'יימס לרנדל ובין האמט לצ'נדלר. אבל לסוגת המותחנים יש כמה כללי יסוד ואלה הם: מתבצע בהם פשע. ישנו בלש הפותר את התעלומה ורצוי מאוד שהתעלומה תיפתר בסוף הספר אחרי כמה הטעיות. משחק מוחות, כבר אמרתי?

וכאן בא ספויילר מסויים ומי שלא רוצה מוטב שידלג לפסקה שאחרי זו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (מספיק סימני קריאה כדי להרחיק את הסקרנים?)

הספר הזה הוא רומן מכמיר לב והוא מתנהל באופן המתחזה לספר מתח. הסופרת זורעת רמזים ונדמה שהם הולכים לסטור על פנינו. וגם בלשים יש, אנושיים וחכמים. אבל מה זאת? הפתעת ההפתעות היא שאין כל הפתעה! הסופרת רימתה אותנו בגדול וגילתה לנו מי הפושע כבר בהתחלה. חיכינו לטוויסט והוא לא הגיע. הספר הוא בעיטה בבטן הרכה שלנו.

למרות האמור לעיל לא הייתי מוותרת על הקריאה ומיד אסביר גם למה (חברה, הספויילר אינו מיועד לכם ואל תציצו לפסקה הקודמת).

כמו שכתוב בגב הספר, גיבור ספרנו הוא רווק בודד כבן חמישים, לא חכם במיוחד, מוכר מכונות חקלאיות, שגר בכפר נורבגי לא גדול, שנוסע להודו למצוא לו כלה. מתוך מיליוני נשים הודיות הוא מוצא את פונה, מלצרית במסעדה שמול בית המלון שלו והם מתחתנים אחרי כמה ימים (הגיבור שלנו בקושי יוצא מן המלון ולא רואה בכלל נשים אחרות, ככה שבאותה מידה יכול היה להזמין כלה מתוך קטלוג ולחסוך את הנסיעה). הוא חוזר הביתה להכין את ביתו לכלה החדשה והיא אמורה להגיע אחריו. אלא שמשהו קורה והוא אינו יכול לקבל את פניה בשדה התעופה. הוא שולח מונית שחוזרת ריקם. ואז מתגלה גופתה של פונה והעניינים מתחילים להתגלגל.

קארין פוסום כתבה ספר נהדר, רומן משובח על אנשים קטנים באמצע הדרך. על תושבים של כפר קטן שבו נרצחת אשה זרה. על מה שעושה החשד לאנשים הללו. על האופן שבו הם מגנים איש על רעהו כי הם פשוט לא מאמינים שאדם מוכר להם יבצע פשע. פוסום חוקרת לעומק את אורח מחשבתם, את התנהגותם, על החשדנות שבה הם מתייחסים למשטרה, על הסגירות שלהם, פשטותם ואופיים. היא מדגימה את צירופי המקרים הקטנים שהופכים לפקעת קשה להתרה של תעלומת רצח.

אבל פוסום בעצם רוקחת רומן נהדר וגורמת לנו להמתח בלי להגיש לנו את התוצאה המקווה. כל הזמן הייתי בטוחה שהיא עוד תעשה את זה בסוף. אלא שאז הסתיים הספר ותקוותי נכזבה.

ספר זה הוא אחד מתוך סדרת הספרים שכתבה פוסום בשנת 2000! והוא תורגם בעקבות חשיפת שבטי הסופרים האבודים מיבשת סקנדינביה... בסדרה מככב אחד קונרד סייר, בלש סימפטי והגון (כמובן שלא נשוי...) שאולי, אם ירצה השם נזכה להכירו בעוד ספרים מן הסדרה.

אם הספר היה מוצג כרומן הייתי מעניקה לו חמישה כוכבים, למרות פשטותו הסגנונית וספרותיותו הלא ספרותית (אם הבנתם את כוונתי). אבל כיוון שהוצג כמותחן הוא חוטא למהותו. זה אכן ספר מצויין על אנשים קטנים באמצע הדרך. אבל התאכזתי. ועל אכזבה צריך לשלם לפחות בכוכב אחד.

מה קורה כאשר איש נורבגי נחמד כבד גוף וטוב לב מבוגר נשאר ברווקותו
הולך לחלק אחר של העולם לחפש לו כלה - וקטע - מוצא אחת.
הודית.
צעירה (ממנו אך גם מבוגרת בהחלט) ונאה למראה. מלצרית טובת לב קלילת גוף (הלו 45 ק"ג על 160, שו הדא?) ונשארה ברווקותה אף היא.
ואז, קורה מה שקורה נפגשו השניים, עשו חרדים רק בלי השידך - צ'יק שבועיים, סומן וי על החתונה.
ואז עוד קורה מה שקורה - חוזר ידידנו גונדר לעיירתו בנורבגיה וממתין לבואה של פונה הרעיה הקלילה (קשה להירגע מהקלילות יתר :) ), בינתיים נפגעת קרובת משפחתו היחידה (האחות מריה) בתאונת דרכים קשה, הקלילה מגיעה ולא מגיעה.
ומתרחש רצח בעיירה הנורבגית המנומנמת ומתחילה חקירת רצח, בלש יש, שוטרים יש, תושבים מקומיים, חשודים, חקירות, תיאוריות ויאללה בלאגן.
נחמד מאוד. מותחן אבל קליל. וקצר - 300 עמ'. התחיל נגמר.

משום מה, אני מתקשה מאוד לגבש דעה על הספר הזה.
הקשבתי היטב לאפרתי, וניגשתי אליו לא כאל ספר מתח אלא כאל רומן.
ועדיין לא הצלחתי לגבש דעה מוחלטת.

גונדר יומאן, רווק בודד, מגושם וטוב לב, נוסע להודו לחפש לו כלה.
בצירוף מקרים מופלא, ניצתת אהבת אמת בינו לבין האשה היחידה איתה הוא מצליח לדבר בהודו, והיא נענית להצעת הנישואין שלו.
הם מסכמים ביניהם שהיא תגיע אליו, לנורווגיה, והוא יחכה לה בשדה התעופה ואז הם יהיו באושר ועושר (יחסי) ופסטורליה כפרית.
משהו, כמובן, משתבש. יומאן לא מגיע לשדה התעופה לפגוש את כלתו הטריה.
היא נוסעת אליו בכוחות עצמה... ונרצחת בדרך.
כאן מתחילה החקירה המשטרתית ואנחנו נחשפים לגלריית הדמויות הכפריות. החשודים, הצופים, המעורבים ובעיקר הבלתי מעורבים.
כוחה של העלילה הבלשית כאן הוא דווקא בחריגה מגבולות הז'אנר.

*ומכאן והלאה צפויים ספוילרים.*

החקירה אינה מתנהלת בקלילות. אף אחד לא שש לחלוק עם המשטרה את הידע שיש לו. אבל בעוד שבספרי בלש סטנדרטיים אנשים נמנעים מלדבר כי יש להם סודות אפלים, כי יש בעצם סבך של תעלומות והבלש צריך להתיר אותן זו מזו ולפתור אותן אחת לאחת, כאן אנשים לא מדברים פשוט כי... הם לא רוצים. הם לא רוצים להיות מעורבים, הם לא רוצים רכילות, הם לא רוצים להיות נאשמים בסיוע למשטרה נגד "אחד משלנו", מישהו ש"כולנו מכירים מאז שהיה ילד". בגלל הקשר הקר-אך-אמיץ שמחבר בין אנשי הכפר.
מי שיצפה להיערמות של תעלומות ותהיות זו על גבי זו, כמקובל בז'אנר, צפוי להתאכזב.
ויש לי תחושה שככה זה, לרוב, גם במציאות.
וגם הסיום, זה שלכאורה ידוע לנו מראש, גם בו נמהלת המציאות, מכיוון שהוא לא באמת לגמרי-לגמרי סגור עד הסוף.
שמץ של ספק תמיד יהיה שם.
האם בבית המשפט תוכח אשמת הרוצח מעבר לכל ספק סביר?
כנראה שכן.
אבל הספק הבלתי סביר עדיין ישאר.

הדמויות היו שטוחות מדי בעיני.
גונדר יומאן הנאיבי וטוב הלב, הנאשם בפשע, המתבגרת שחיה בפנטזיה.
אם כבר דמויות שטוחות מעט, אם כבר נאיביות וטוב לב, אולי היה אפשר פשוט להשאיר את פונה בחיים ולספר את הסיפור שלה ושל גונדר?
כנראה שלא.
קראתי את הספר בהנאה, ובמהירות, שזה תמיד סימן לספר שעובד.
אבל לא התפעלתי ממנו במיוחד.

גונדר הנורווגי הוא רווק בודד, הגר באיזור כפרי ודי קטן, החיים די משמימים עם אחות אחת, עבודה רוטינית וקור נורווגי.
הוא עצמו טיפוס איטי מחשבה אדם פשוט שקול אשר מעולם לא עזב את סביבתו.
גונדר מוצא נחמה בספר על העולם בו הוא קורא על האישה ההודית ונכבש בקסמיה, צבעוניותה ופשטותה.
גונדר מחליט לצאת להודו, מומביי ולחזור עם כלה.
וכך היה, גונדר יוצא אל הלא נודע, טועם את אווירת הודו על הצפיפות החום והלחות , צבעים ריחות טעמים ומנהגים הכל כך שונים
מהקור הנורווגי.
גונדר פוגש את פונה, מלצרית במסעדת עוף ליד המלון, מפגש ועוד מפגש והנה הוא מציע לה את עולמו.
פונה מסכימה, הם מתחתנים.
גונדר חוזר לנורווגיה בעוד פונה עושה סידורים אחרונים לעזיבתה את הודו.
הגיע היום הגדול.
בעוד גונדר בדרך לאסוף את פונה מהשדה, אחותו היחידה עושה תאונת דרכים והיא ללא הכרה, בעלה בחו"ל. גונדר יושב לצידה, את פונה נוסע להביא נהג המונית.
במקביל מתגלה גופה של אישה זרה לצידי הדרך האישה נרצחה באכזריות רבה.
זו היא פונה.... מי רצה במותה?
חקירה נפתחת, התושבים מתושאלים, ראיות חדשות מתגלות ורק גונדר אפוף בכאבו בסבלומ ובבדידותו.
ספר מתח עדין, רגיש ומרגש, המתאר את נפש האדם הפשוט, בתוך תעלומת רצח של הכלה ממומביי.
מאד מהנה.

ספר מתוק ורגיש. נשביתי בקסמו למן העמוד הראשון.
סיפורו של אזרח נורווגי אפרורי בגיל העמידה בכפר נורווגי קטן רווי ברכילויות ופטפטת.
משראה שלא מצא אישה עד כה, החליט לנסוע להודו ולמצוא שם את אשת חלומותיו.

והוא אכן מצא.

הוא שב הביתה להכין את הקרקע לקראתה.
אך היא לא מגיעה.
משהו קרה לה בדרך.
ומכאן נפרשת עלילת מתח-לייט בלשית שבה לוקחים חלק השריף המקומי ותושבי הכפר הלכאורה אפור , שמתחתיו רוחשות אהבות, חברויות וקנאות.
הסופרת מיטבה לתאר את כל ההכנות לקראת הנסיעה ולקראת בוא הכלה בפרטי פרטים. תוך התמקדות במעשים, בקניות, בניקיון הבית.
ניתן לשמוע את הגלגלים בראשו של החתן המיועד נעים קדימה ואחורה.
האהבה היא פרט כ"כ חסר ונדרש בין הדפים ובתוך הכפר, אך היא עטופה בתילי תילים של מעשים ויעדים. קשה להרגיש אותה .

ספר יפה

ספרות מתח סקנדינבית רחוקה ממני לא פחות מאשר נורבגיה רחוקה מישראל, אבל אם רבים קוראים אותה, כנראה שיש בה משהו, אז יצאתי לגלות. שמעתי כמובן על יו נסבו שיש לו לא מעט מעריצים כאן, אבל דווקא שמו של הספר הזה משך אותי ומקריאה בכריכה האחורית גם נשמע לי רלוונטי ומתאים לקפיצה למים הקרים תרתי משמע . וכך כפי שבאמת לא ציפיתי הספר הזה תפס אותי. השפה הפשוטה והקלילה יחד עם הסיפור המרגש והעצוב על רווק מבוגר שרצה להתחתן ואסון אחר אסון פוקדים אותו תרמו לכך, המתח להפתעתי פחות.

צריך לומר, הספר לא הפיל אותי מהכיסא כספר מתח, הוא היה בסה"כ פושר, ואילולא סיפורו הקשה של הגיבור שעורר אצלי הזדהות ואמפטיה הוא היה מקבל רק שלושה כוכבים. בכל מקרה הוא נתן לי הצצה לעולם ספרותי חדש שלא היה מוכר לי ואין לי ספק שהחל מעכשו אמצא זמן גם לז'אנר הספרותי הזה.

יו נסבו Here I Come

ספר מתח שמדביק אותך אליו. כתוב בשפה קלה, ברורה, קולחת וזורמת.
הסופרת יודעת את תפקידה - לגרום לקורא לרצות לגלות מי הרוצח ותו לא, ולכן היא לא מכבידה בכתיבה תיאורית מפרכת ויומרנית.
שתי הערות:
הכריכה מכוערת למדי. לא נעימה לעין ומרתיעה.
לטעמי, הסוף מאכזב ולא נותן מענה על כל השאלות. ואולי זה במכוון כי ספר ההמשך בדרך?
האם זהו "אחד מספרי המתח הגדולים שנכתבו בנורווגיה"? לא יודעת. לא קראתי ספרי מתח נורווגיים.