כותרת המשנה של הספר לא מחמיאה לסופרים הנורבגים. "אחד מספרי המתח הגדולים...בנורבגיה" ובכן, לא. הספר אינו מותחן כלל ועיקר והוא חוטא לז'אנר. הספר הוא רומן מצויין שיש בו תעלומת פשע וככזה הוא באמת ראוי לשבח.
כשאני קונה תיק מעור אני רוצה לקבל תיק מעור. לא תיק מכסף או אלומיניום, אפילו אם ישכנעו אותי שכסף יקר לאין ערוך מעור. ביקשתי תיק מעור, על התווית כתוב תיק עור, תנו לי תיק עור. הבנתם את זה?
עולם ספרי המתח הוא רחב ידיים ורב גוני. לכל המתעבים נדמה שמדובר בביצה אחת בעלת גוון אחיד. ובכן, לא כל הסינים דומים ולא כל החרדים זהים (סילחו לי על ההשוואה המתבקשת) ולא כל ספרי המתח בנויים מאותה נוסחה. יכולתי לתת בהם סימנים כדי שתבדילו בין צ'יילד לקובן ובין ברקלי לארצ'ר בין לארסון לנסבו, בין ג'יימס לרנדל ובין האמט לצ'נדלר. אבל לסוגת המותחנים יש כמה כללי יסוד ואלה הם: מתבצע בהם פשע. ישנו בלש הפותר את התעלומה ורצוי מאוד שהתעלומה תיפתר בסוף הספר אחרי כמה הטעיות. משחק מוחות, כבר אמרתי?
וכאן בא ספויילר מסויים ומי שלא רוצה מוטב שידלג לפסקה שאחרי זו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (מספיק סימני קריאה כדי להרחיק את הסקרנים?)
הספר הזה הוא רומן מכמיר לב והוא מתנהל באופן המתחזה לספר מתח. הסופרת זורעת רמזים ונדמה שהם הולכים לסטור על פנינו. וגם בלשים יש, אנושיים וחכמים. אבל מה זאת? הפתעת ההפתעות היא שאין כל הפתעה! הסופרת רימתה אותנו בגדול וגילתה לנו מי הפושע כבר בהתחלה. חיכינו לטוויסט והוא לא הגיע. הספר הוא בעיטה בבטן הרכה שלנו.
למרות האמור לעיל לא הייתי מוותרת על הקריאה ומיד אסביר גם למה (חברה, הספויילר אינו מיועד לכם ואל תציצו לפסקה הקודמת).
כמו שכתוב בגב הספר, גיבור ספרנו הוא רווק בודד כבן חמישים, לא חכם במיוחד, מוכר מכונות חקלאיות, שגר בכפר נורבגי לא גדול, שנוסע להודו למצוא לו כלה. מתוך מיליוני נשים הודיות הוא מוצא את פונה, מלצרית במסעדה שמול בית המלון שלו והם מתחתנים אחרי כמה ימים (הגיבור שלנו בקושי יוצא מן המלון ולא רואה בכלל נשים אחרות, ככה שבאותה מידה יכול היה להזמין כלה מתוך קטלוג ולחסוך את הנסיעה). הוא חוזר הביתה להכין את ביתו לכלה החדשה והיא אמורה להגיע אחריו. אלא שמשהו קורה והוא אינו יכול לקבל את פניה בשדה התעופה. הוא שולח מונית שחוזרת ריקם. ואז מתגלה גופתה של פונה והעניינים מתחילים להתגלגל.
קארין פוסום כתבה ספר נהדר, רומן משובח על אנשים קטנים באמצע הדרך. על תושבים של כפר קטן שבו נרצחת אשה זרה. על מה שעושה החשד לאנשים הללו. על האופן שבו הם מגנים איש על רעהו כי הם פשוט לא מאמינים שאדם מוכר להם יבצע פשע. פוסום חוקרת לעומק את אורח מחשבתם, את התנהגותם, על החשדנות שבה הם מתייחסים למשטרה, על הסגירות שלהם, פשטותם ואופיים. היא מדגימה את צירופי המקרים הקטנים שהופכים לפקעת קשה להתרה של תעלומת רצח.
אבל פוסום בעצם רוקחת רומן נהדר וגורמת לנו להמתח בלי להגיש לנו את התוצאה המקווה. כל הזמן הייתי בטוחה שהיא עוד תעשה את זה בסוף. אלא שאז הסתיים הספר ותקוותי נכזבה.
ספר זה הוא אחד מתוך סדרת הספרים שכתבה פוסום בשנת 2000! והוא תורגם בעקבות חשיפת שבטי הסופרים האבודים מיבשת סקנדינביה... בסדרה מככב אחד קונרד סייר, בלש סימפטי והגון (כמובן שלא נשוי...) שאולי, אם ירצה השם נזכה להכירו בעוד ספרים מן הסדרה.
אם הספר היה מוצג כרומן הייתי מעניקה לו חמישה כוכבים, למרות פשטותו הסגנונית וספרותיותו הלא ספרותית (אם הבנתם את כוונתי). אבל כיוון שהוצג כמותחן הוא חוטא למהותו. זה אכן ספר מצויין על אנשים קטנים באמצע הדרך. אבל התאכזתי. ועל אכזבה צריך לשלם לפחות בכוכב אחד.















