ביקורת ספרותית על ירח כחול - בני האלמוות #2 מאת אליסון נואל
ספר בסדר

---

אכזבה.
נתתי לו צ'אנס והתאכזבתי. הדמות של אוור הייתה לגמרי מחרפנת לאורך כל הספרים, וגם בספר הזה נשארה דמות קיטשית חסרת אופי. (למה יש לי הרגשה שהמעריצים של הספר יכו אותי יום אחד בסמטה חשוכה?)
הקטע שבו דיימון עזב אותה? האמת, היה די צפוי שזה לא הוא, ושזו בטח השפעה של איזה כישוף. הרי דיימון חיפש אותה במשך מאות, וכשמצא אותה הם היו זוג מושלם (ודביק וקטשי ברמות מחליאות) ובמיוחד אחרי שהוא עזב אותה, הוא התחיל להתנהג שונה, הוא לא היה דומה לעצמו, הוא אפילו לא היה דומה לבן אלמוות. הוא התנהג כמו בן אדם! בקיצור, הקטע הזה היה צפוי.
אבל לזכותו של הספר ייאמר:
ממש אהבתי את הדמויות של התאומות, רומי וריין. הן הפייבוריטיות שלי בספר הזה.
הרעיון של בני האלמוות הזה כל האלכימיה וסאמרלנד והכל? אני עדיין חושבת שהרעיון עצמו אדיר.
הסוף מפתיע. כמובן שבהתחלה התעצבנתי על אוור כי היא לא עשתה את מה שרומי(או שזו הייתה ריין?) אמרה לה ופעלה על דעת עצמה וסיבכה הכל, אבל הסוף מפתיע ומותח, לקראת הסוף זה נהיה ממש מעניין.
ורק בגלל הדברים האלה לדעתי מגיע לספר 3 כוכבים ולא 1.
לדעתי ארץ הצללים היה ממש אכזבה, גם אותו הספקתי לקרוא כבר.. אבל עוד מעט יוצא הספר הרביעי, ולמרות שאוור בלתי נסבלת כרגע עדיין יש לי תקווה שהיא תשתנה, וחוץ מזה אני מתה לדעת מה יהיה הפיתרון של התסבוכת הזאת.
אני לא ממליצה על הסדרה, אבל אולי אולי יהיה שינוי בהמשך שיגרום לי לאהוב אותה ולהמליץ עליה?
אבל אולי דעתכם על הספר תהיה שונה משלי.. אז לא הייתי אומרת לכם לא לקרוא אותו. למרות שבכנות, יש ספרים הרבה יותר טובים!

» ביקורות נוספות של נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע)
» ביקורות נוספות על ירח כחול - בני האלמוות #2