ביקורת ספרותית על ירח כחול - בני האלמוות #2 מאת אליסון נואל
ספר בסדר

---

ובכן, כבר לא מעט זמן תכננתי לכתוב ביקורת על הספר הזה, היה לי אפילו "נאום" מוכן. עכשיו... בלאק אאוט.

*** ייתכן ובאיזשהו שלב בביקורת יופיעו ספויילרים, גם על הספר השלישי בסדרה***

את שני הספרים קראתי לפני חצי שנה בערך, אך את קווי העלילה אני עדיין זוכרת. גם את הספר הזה, כמו רבים אחרים שקראתי, מצאתי בשיטוטיי בחנויות הספרים בקניון, שהתמעטו השנה בגלל העומס מבית הספר.

עוד לפני שאתחיל לדבר על הסיפור, הכריכה, בשלושת הספרים, משכה את העין. אהבתי מאוד את ההדגשה של הצבעוני האדום בכריכה של הספר הראשון, שרואים רק את קווי המתאר של הנערה- אוור.גם התליון של השרשרת בספר השלישי הרשים אותי מאוד. הכריכה השנייה הייתה יפה גם, אך פחות מהשתיים האחרות, כמו הסיפור עצמו, בינתיים.

את הספר השלישי התחלתי בערך באוקטובר האחרון, או אולי בנובמבר. כפי שאולי ציינתי בתגובות על ביקורות באתר, זנחתי אותו לטובת "אות אתנה" של ריק ריירדן, שהוא ללא ספק בין שלושת הסופרים האהובים עליי ביותר.

בביקורות קודמות הוזכרה ההשוואה לסדרת ספרי "דמדומים" מאת סטפאני מאייר. אני, אישית, קראתי קודם את "לנצח" ואת "ירח כחול" ורק אז התחלתי לקרוא את ארבעת ספרי "דמדומים." למען האמת, כשקראתי את שני הספרים עליהם מדובר בביקורת, אף אחד מהם לא הזכיר לי בצורה חדה ספר אחר שקראתי. רק כשעברתי בין ביקורות הקוראים באתר ההשוואה נראתה פתאום ברורה כל כך. אחד הדברים שאני הכי אוהבת ב-"סימניה"- גורמים לך להסתכל על הספר מזוויות שונות.

"לנצח" התחיל בצורה נדושה למדיי לטעמי: נער-חתיך-עשיר-ומסתורי-מצטרף-לכיתה-של-הגיבורה-מתעלם-ממנה-לזמן-מסוים-ואז-מחליט-שהיא-אהבת-חייו.
לפי דעתי, צריך למצוא מקומות אחרים בהם שני הנאהבים צריכים להיפגש. כמה סיפורי אהבה יכולים להתחיל כבר בתיכון? למה הם לא יכולים להיפגש באיזה פאב, או סתם בדרך הביתה מאיזה מקום?

הכתיבה של הסופרת הייתה קלילה יחסית, והעלילה זרמה. מה שכן הפריע לי קצת, הוא שהסופרת השתמשה לעיתים במילים גבוהות בשיחות בין הדמויות, למשל (ותקנו אותי אם אני טועה) שהן מתחילות שאלה במילה "האם...". לא שמילים בשפה גבוהה מפריעות לי, להיפך. פשוט הן לא משתלבות בשפה של הסיפור, שלא כתוב בשפה גבוהה למדיי.

עכשיו, העלילה. אוי, העלילה. לפי טעמי האישי, הספר הראשון היה קולח ומרתק. לא הנחתי אותו מהיד עד שלא סיימתי לקרוא. אהבתי מאוד את כל הקטע של המאגיה והכוחות של בני האלמוות. אהבתי גם שאוור היא כבר בת אלמוות, כך שהיא פחות תואמת לדמות הגיבורה-החלשה-שכולם-צריכים-להגן-עליה. וכן, בלה היקרה מ-"דמדומים", ואלנה מ-"יומני הערפד", לצערי אתן מזכירות לי מאוד דמות כזו. (את "יומני הערפד" עוד לא קראתי. ראיתי את הסדרה.)

הספר השני התחיל בצורה מעניינת, אך הוא התחיל להסתבך יותר מדיי, כאילו הסופרת "איבדה" את הסיפור באמצע. לא הבנתי מה אוור מתכננת לעשות לעזאזל, איך בדיוק היא רצתה לרפא את דיימן (שיקוי? אשמח להסבר). העברתי עמודים על גבי עמודים תוך כדי שאני מרימה גבה ומנסה להבין מה הולך כאן. אכזבה. הספר הראשון השאיר לי ציפיות להרבה הרבה יותר.

***הערה קטנה לגבי הספר השלישי***

אני מקווה, מקווה, מקווה שהסופרת לא החליטה להשתמש בכלי הידוע, הנקרא גם "משולשי-אהבה". אם זה נחשב נדוש שבספרים רבים הגיבורים מתאהבים בבית ספר,זה עוד כלום לעומת כל משולשי האהבה הרבים (זו דעתי בלבד, כמובן. וגם את המסקנה הזו הביקורות האחרות עזרו לי להסיק). אני יודעת שאין לי הרבה "ניסיון חיים" בגילי, אבל לא נשארו עוד בעולם גם "הוא אוהב אותה, והיא אוהבת אותו, וזהו"? אז נקווה שהסופרת לא תתמקד בדברים כאלה בספר השלישי, (למרות שעכשיו נזכרתי שגם רומן וגם דיימן מאוהבים באוור...)

אשמח לשמוע את דעתכם על הסדרה. מקווה שהביקורת לא יצאה ארוכה מדיי :)

» ביקורות נוספות של tals
» ביקורות נוספות על ירח כחול - בני האלמוות #2