“זו אחת הביקורות שנכתבות כשעוד לא חזרתי למשתמש הרגיל שלי, אבל הרגשתי חובה לפרוק רגשות ולכתוב ביקורת! אסור לחשוף לקוראים תמימים ואומללים את הזוועה הזאת! [דרך אגב, אחד הקוראים התמימים הוא סבתא רבא שלי בכבודה ובעצמה [?]. סיפור ארוך אך אמיתי.] כן, זוועה. אין לי מושג מאיפה הגיעו הביקורות האוהדות. אני זוכרת את היום שבו התחלתי לקרוא את הספר: שבת כלשהי, אני חולה וקוראת את הספר שלקחתי מהספרייה. א”

“נואל יקירתי, אם החלטת להעתיק ספר, למה דמדומים? לפחות היית עושה בשכל כמו ורוניקה רות או אלי קונדי. "משחקי הרעב" זה מושא העתקה ראוי! דמדומים... מה לעזאזל עבר לך בראש? טוב, את זה אני יכולה לנחש. "וואו, דמדומים הוא ספר כל כך נפלא, כל כך לא חולני, קיטשי, דביק ופתטי! הלוואי שאני הייתי יכולה לכתוב ספר כזה. הו, אני יודעת! אני אכתוב את הספר מנקודת המבט של אדוארד! אבל אני אהפוך אותו לבת כדי שאני אוכל”

“אוקי, כמה פעמים אמרתי לעצמי את הדבר הבא: להפסיק לקרוא ספרים של אליסון נואל! די לתת להם צ'אנס!!! לא.לקרוא.ספרים.של אליסון.נואל!!! וכדאי לכולכם לאמץ את הטיפ זה. אז אני, בטיפשותי הרבה, החלטתי לתת לספר הזה צ'אנס, למה? כי יש לי הרגל לתת חמישים מיליון צ'אנסים לסופרים שכותבים ספרים גרועים, ואני צריכה להפסיק איתו במידי. אז הספר מספר על דיירה, דיירה סנטוס. דבר ראשון, מה זה לעזאזל השם הזה סנטוס? רק”

“דבר מה מבשר רעות עמד באוויר באותו היום. עלים יבשים נחו על המדרכה החולית בעירבוביה, מצפים לילד אשר יפזר אותם בצחוק קליל לכל עבר, אך לא נראה כזה באופק. למעשה, הרחובות היו ריקים מתמיד. דלתות החנות נפתחו אוטומטית בקול חריקה צורם, ומשב אוויר קר הכה בפניה. היא נכנסה פנימה בחשש, נעליה משמיעות קולות נקישה קלים עם כל צעד. ספרים נחו על השולחנות בסדר מופתי, עזובים. אדם יחיד נראה בחנות, אך מבטו היה נעוץ בחלל”

“זו אחת הביקורות שנכתבות כשעוד לא חזרתי למשתמש הרגיל שלי, אבל הרגשתי חובה לפרוק רגשות ולכתוב ביקורת! אסור לחשוף לקוראים תמימים ואומללים את הזוועה הזאת! [דרך אגב, אחד הקוראים התמימים הוא סבתא רבא שלי בכבודה ובעצמה [?]. סיפור ארוך אך אמיתי.] כן, זוועה. אין לי מושג מאיפה הגיעו הביקורות האוהדות. אני זוכרת את היום שבו התחלתי לקרוא את הספר: שבת כלשהי, אני חולה וקוראת את הספר שלקחתי מהספרייה. א”

“נואל יקירתי, אם החלטת להעתיק ספר, למה דמדומים? לפחות היית עושה בשכל כמו ורוניקה רות או אלי קונדי. "משחקי הרעב" זה מושא העתקה ראוי! דמדומים... מה לעזאזל עבר לך בראש? טוב, את זה אני יכולה לנחש. "וואו, דמדומים הוא ספר כל כך נפלא, כל כך לא חולני, קיטשי, דביק ופתטי! הלוואי שאני הייתי יכולה לכתוב ספר כזה. הו, אני יודעת! אני אכתוב את הספר מנקודת המבט של אדוארד! אבל אני אהפוך אותו לבת כדי שאני אוכל”

“אוקי, כמה פעמים אמרתי לעצמי את הדבר הבא: להפסיק לקרוא ספרים של אליסון נואל! די לתת להם צ'אנס!!! לא.לקרוא.ספרים.של אליסון.נואל!!! וכדאי לכולכם לאמץ את הטיפ זה. אז אני, בטיפשותי הרבה, החלטתי לתת לספר הזה צ'אנס, למה? כי יש לי הרגל לתת חמישים מיליון צ'אנסים לסופרים שכותבים ספרים גרועים, ואני צריכה להפסיק איתו במידי. אז הספר מספר על דיירה, דיירה סנטוס. דבר ראשון, מה זה לעזאזל השם הזה סנטוס? רק”

“דבר מה מבשר רעות עמד באוויר באותו היום. עלים יבשים נחו על המדרכה החולית בעירבוביה, מצפים לילד אשר יפזר אותם בצחוק קליל לכל עבר, אך לא נראה כזה באופק. למעשה, הרחובות היו ריקים מתמיד. דלתות החנות נפתחו אוטומטית בקול חריקה צורם, ומשב אוויר קר הכה בפניה. היא נכנסה פנימה בחשש, נעליה משמיעות קולות נקישה קלים עם כל צעד. ספרים נחו על השולחנות בסדר מופתי, עזובים. אדם יחיד נראה בחנות, אך מבטו היה נעוץ בחלל”