ביקורת ספרותית על ירח כחול - בני האלמוות #2 מאת אליסון נואל
ספר מעולה

---

~אזהרת ספויילרים!~
אוקיי.
אז אני קראתי את הספר הראשון בסדרה, התאהבתי בו, וכבר אחרי יום-יומיים אחרי שסיימתי את הספר הראשון נסעתי לקניון, ואז אחרי 20-30 דקות מצאתי את עצמי באוטובוס עם שקית של סטימצקי ביד, יושבת מול זקנה זועפת שהזכירה לי במובנים רבים את פרופסור אמברידג' מ'הארי פוטר ומסדר עוף החול', ומי שקרא את הספר יכול לנחש איזה סיוט זה.

אתם יכולים בוודאי לנחש איזה ספר רכשתי.

אז הסיפור-אהבה-הסופר-מתוק-ודביקי-אבל עדין-שווה-קריאה בין דיימן ואוור נמשך, והכל נראה טוב, עד שפתאום דיימן מאבד את הראש ומחליט לעזוב את אוור (לא בדרך הכי נעימה בעולם) לטובת סטשיה, ולהתנהג כמו סקרוט-פוץ תחת( אני קוראת יותר מדי הארי פוטר).

לדיימן היה מזל שהוא פרי דמיונה של אליסון נואל, ושאני לא ילדה אלימה במיוחד, כי רציתי לקחת את דיימן ולחנוק אותו, ובו בזמן לנחם את אוור הפגועה ושבורת הלב ולהגיד לה שהוא לא שווה את הזמן שלה.

זה, כמובן, לפני שהבנתי שדיימן הייה נתון להשפעתו של רומן, הבלונדיני הנוכל.

הספר הזה שיחק לי ברגשות. מלשנוא את דיימן, לרחם עליו. מלהעריץ את רומן, לתעב אותו. יש לספר קצב קבוע ששומר על מתח תמידי. חשתי בספר הזה רגשות שכמעט אף פעם לא הרגשתי בספרים אחרים, כמו ייאוש ואובדן, מה שהוסיף לחווית הקריאה פן ייחודי.

הדמויות כתובות היטב, הכתיבה מותחת, זורמת ומעניינת, ונשאבתי אל עולם מופלא, ואני מקווה שכשאתם תקראו אותו, תחוו את סערת הרגשות שאני חוויתי. ממליצה בחום.

אמממ, הספר הזה בהחלט הייה שווה ישיבה קצרה יחסית אך מייגעת של 15 דקות באוטובוס מול זקנה שדומה במידה מחרידה לפרופסור אמברידג'.

» ביקורות נוספות של Rowan Jin
» ביקורות נוספות על ירח כחול - בני האלמוות #2