ביקורת ספרותית על חשבתי על זה הרבה מאת טלי וישנה
ספר טוב

---

גם הספר הזה שייך לקטיגוריית קריאה שניה. שאלתי אותו שוב מהספריה כי ראיתי כאן באתר כמה ביקורות פושרות, שלא לומר קוטלות. ואני דווקא זכרתי שהוא ספר טוב, ולא הבנתי מה פשר הקטילה. אז לקחתי אותו שוב.

מעניין לבדוק למה ביקורת שונה מדעתי כל כך מטרידה אותי. הרי על טעם וריח וכו'. אבל אני חושבת שבמקרה הזה התשובה ברורה - הספר הזה מתחבר כל כך לחוויות שלי, ולכן זה יותר מאשר אהבתי/ לא אהבתי. כל ביקורת עליו נקראת אצלי כביקורת על החוויות האישיות שלי. שירה גיבורת הספר היא פסימית מטבעה. היא עונה על שאלות רטוריות. והיא שונאת את "העץ הנדיב". ממש כמוני.

שירה עושה דוקטורט במתמטיקה, ובני משפחתה נפגעים בפיגוע חבלני. ביום שבו נפצעתי אני בפיגוע חבלני הבנתי שאני צריכה להגיד יפה שלום לחלומות הדוקטורט במתמטיקה. באותה שנה נפלו עלי כל מיני אירועים אחרים - גם רעים וגם טובים. מין שנה של הצטברות מאורעות, משהו שלא קיים בדרך כלל. באחת הביקורות נכתב ששירה היא מין "איוב מודרני", ואני חושבת שזו הסתכלות ממש לא נכונה. היא אדם שעובר תקופה זמנית וקשה, כפי שנפוץ למצוא גם אצל אנשים אחרים.

בכל מקרה, עם אב נכה, אח פגוע ראש, ואם שאינה נוכחת, שירה מנסה להחזיר את חייה לשגרה, ובמקביל גם לבנות משפחה חדשה משלה וקריירה. אין ספק שזה אתגר לא פשוט, ואותו הספר מתאר, ובצורה מוצלחת ביותר לטעמי.

ציטוט:
"איתי שפך על עצמו רוטב דג כבר במנה הראשונה, והצליח להעליב שתי דודות כשציין באזני האחת שהשמינה, ובאוזני השניה שטיפלה יפה בשפמה"

איתי, האח המוצלח של שירה, נפצע בפיגוע, ופציעתו כנראה קשה ממה שהיה נראה בהתחלה. מה שנראה כגחמות חסרות אחריות של נער צעיר שטרם למד טקט מהו, הולך ומתגלה כבעיה המשפיעה על חייו, ועל כל המשפחה.

ציטוט:
"ואז הוא שאל אותה. חשבתי על זה הרבה, הוא הסביר לי אחר כך כששאלתי אותו מה עלה בדעתו לשאול את האישה המסכנה ישירות. 'שירה אומרת שאת הולכת למות מסרטן' הוא אמר לה. 'היא משקרת, נכון?'"

"חשבתי על זה הרבה" הוא המוטיב הבולט בספר. מעשים אימפולסיביים חסרי מחשבה שמסבכים אחרים בצרות צרורות. אבל הם לא חסרי מחשבה. הוא באמת חשב על זה, והרבה. אלא שהמחשבה שלו מקולקלת. איתי הוא פגוע ראש. כמה פעמים שמענו על פיגוע, או תאונה או אירוע אחר, ונאנחנו אנחת רווחה "מזל שאין הרוגים"? אז לפעמים אין הרוגים, ועדיין חיים שלמים נהרסים.

על זה, על חיים נהרסים במחי פיצוץ, על משפחות שלמות שנפגעות, ועל רסיסי אנשים שמנסים לחזור מחדש למסלול החיים שלהם, מספר הספר הזה. והוא עושה את זה בצורה אופטימית, עם המון הומור, ועם זאת בלי להתחמק מסוגיות קשות. בגלל זה אהבתי אותו הרבה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חשבתי על זה הרבה