כשקניתי את הספר חשבתי שזה עוד מותחן סקנדינבי טיפוסי, מאלה שנהיו כל כך פופולריים לאחרונה. נורבגיה, שבדיה, דנמרק, כולן אותו דבר בשבילי – שמות בלתי קריאים, הרבה שלג או חמסין של עשרים מעלות. האמת שקראתי אותו רק כדי לשים וי ולראות שלא הפסדתי שום דבר בכך שהתחלתי לקרוא את עלילותיו של הארי הולה דווקא מ"כוכב השטן". בקיצור, לא ציפיתי ליותר מדי, במקסימום עלילה שהיא כמו ספה מאיקאה - חלקים מדוייקים שאפשר להרכיב לבד לפי הוראות יצרן מפורטות, שתשמש אותי היטב אבל לעולם לא תהיה יצירת מופת יחידה במינה.
אז אני מתוודה קבל עם ועדה, או לפחות בפני חברי הסימנייה שקוראים את הביקורות שלי. טעיתי. "אדום חזה" אינו מותחן טיפוסי, בדיוק כפי שנורבגיה אינה שבדיה, וודאי שלא בזמן מלחמת העולם השניה. אירופה של היום נראית לנו מאוחדת, ללא גבולות, אחידת מטבע, כאילו נכחדו הלאומים השונים המרכיבים אותה. אבל השמיכה של האיחוד האירופי דקה מדי וקצרה מדי. לעיתים מציצות כפות רגליים עם תלתלים בלונדיניים, או ראשים מגולחים עם כתובות קעקע מתחדשות. מתחת לפני השטח רוחשים רגשות שלא נעלמו מן העולם.
מלחמה גורמת לאנשים לנהוג שלא כהרגלם, או שמא דווקא מצבי דחק הם אלו שגורמים לנו להסיר את המסיכות ולנהוג לפי אינסטינקטים קדומים ולא לפי חוקים שהולבשו עלינו. ומצד שני, גם במלחמה, ואולי דווקא במלחמה, רגשות אהבה מפעילים אנשים יותר מפצצות מרגמה. בעצם, הרגשות כולם מועצמים, גם רגשות שנאה וקנאה ובגידה. נסבו מיטיב לתאר זאת ב"אדום חזה". הוא מראה שמה שקרה "שם" ממשיך לשכון בנפשם של הגיבורים, לעיתים ממשי יותר מהמציאות העכשווית. הוא מאיר את נפש האדם כפי שהיא, כאילו בפנס אובייקטיבי, ללא שיפוט. לאחדים אלומת האור מחמיאה, לאחרים האור החזק מציף מראות שמוטב להם להישאר בחשיכה.
המנצחים הם אלה שצובעים את ההיסטוריה בצבעיהם. במלחמת העולם השנייה, למזלנו הרב, היטלר הפסיד בסופו של דבר. מה היה קורה אילו ניצח? מה היה קורה אילו האלטרנטיבה הרוסית של סטלין הייתה כובשת את העולם? כפי שנסבו כתב בפי אחד מגיבוריו – מי שמאחר להחליט לא טועה. משפט מבריק. נסבו מתאר את האופורטוניסטים שהעדיפו לשבת על הגדר ולראות מי ינצח. אלו שמיהרו לעמוד לצידם של הנאצים הוקעו כבוגדים לאחר המלחמה והושמו בכלא. האמנם הם בגדו במולדתם יותר ממי שלא עשה דבר?
הספר כתוב בפרקים קצרים, חוזר אחורה וקדימה בזמן. מי שמחפש ספר מתח עם הרבה אקשן צריך הרבה סבלנות כדי להגיע לחלק המותח, אבל אז לא יתאכזב – התפניות בעלילה רודפות זו את זו והתעלומה מתבהרת רק לקראת סוף הספר. מי שמחפש יותר מאשר תעלומה יקבל ספר מעולה שמהדהד בראש גם אחרי שהתעלומה נפתרת. אין ספק שאקרא גם את "נמסיס".
















