#
מקבת הוא, לטעמי, אחד המחזות העוצמתיים ב<mark>יו</mark>תר שכתב שייקספיר. מחזות, בניגוד לספרים, נועדו לצפייה, לא לקריאה. בניגוד לשיעורי הספרות המשמימים בתיכון, היה לנו מורה לאנגלית שהיה סקוטי (כן,כן) נמוך וכרסתן, עם משקפיים שנזלו עד קצה חוטמו שהיה שחקן בארון. משניתנה לו הזדמנות שיחק עבורנו - במקרה הזה את תפקיד שלושת המכשפות בפתיחת המחזה. הוא נראה אז כמי שגבה במטר והפך כמעט חתיך, והביצוע שלו עורר בנו צמרמורת.

****



חלפו כמעט ארבע שנים מאז שקראתי את ״רוח רפאים״, האחרון מסדרת ״הארי הולה״ של <mark>יו נסבו</mark>.
זה היה לפני המבול, אבל בכל זאת אני זוכר שכבר אז התחלתי למאוס בסדרה הזאת. גם אם נסבו כותב טוב, אחרי תשעה ספרים כבר הבנתי טוב מדי איך הראש שלו עובד, ולא היה לי כוח יותר להארי הולה והג׳ים בים שלו. יאללה, רוצחים אפלים, תככים ומזימות במשטרת אוסלו. הבנו. אפילו את ״מקבת״ נטשתי אחרי כמה עשרות עמודים, על בסיס

מי שקרא ביקרות שכתבי לאחרונה אולי זוכר שציינתי שהתחלתי לעבוד בעבודה מאוד רחוקה מהבית. השאלה הנשאלת, למה חיפשתי לי עבודה כל כך רחוק מהבית? ברור שהזמן על הכביש יבוא בעיקר על חשבוני, ואח"כ על חשבון משפחתי. אגלה לכם סוד, לא חיפשתי עבודה, ניצודתי. ניצודתי על ידי ציידת ראשים.
לא, אין הכוונה למחסלת, או רוצחת שכירה, צייד ראשים הוא מושג המגיע מתחום חברות ההשמה. תפקידו של צייד הראשים הוא למצוא מעומדים למ

פעם ראשונה שאני כותבת על סיפור מתח בלשי. מה אני, מי אני שאכתוב על הז'אנר הזה, מהרהרת לעצמי, כשסביב תותחים כבדים.. לא, לא הז'אנר הרגיל שלי, אם כי אני קוראת לא מעט ספרות מתח בלשי וכמעט תמיד (טוב, תמיד!) זה יהיה נורבגי. כי מצדי רצוי מאוד שהארי הולה יהיה חלק מהפרשה.
גילוי נאות: לצד סיפור המתח החכם והמתוחכם, התפתלות העלילה שתפורה היטב, איש השלג המסתורי ובובות השלג החמקמקות.. אווירת הקור-פתותי הקרח המכ

רציתי לפגוש את <mark>יו נסבו</mark> לרגל צאת ספרו הראשון בתרגום לעברית. כולנו יודעים, כמובן, שהספרים הבאים בסדרה תורגמו מזמן, ולכן מהלך כה יוצא דופן הוא סיבה לראיון.

החלטתי לשגר את עצמי לנורבגיה במנהרת הזמן. מכיוון ששהיתי שם בשנה שעברה, עמד לזכותי כרטיס חופשי-שנתי, המאפשר לי לחזור במנהרה ולחסוך כרטיס טיסה יקר.

אני יודעת שחלק מכם, הנשים בעיקר, חוששים ממסע זה בעקבות הטענות כי הוא גורם לשיבוש מסויים במערכת

אז מה בעצם אנחנו רוצים מספר מתח? ראשית, שיהיה מותח. נו טוב, זה בסיסי. שנית, צריך שהטובים ינצחו את הרעים, אם לא בנוק-אאוט אז לפחות בנקודות. זה נדרש בשביל לפצות אותנו על התסכול המתמשך שיש לנו מהעולם האמיתי, בו לעתים קרובות מדי המצב הוא שצדיק ורע לו, מניאק וטוב לו, שוטר ולא אכפת לו, שופט וגזר-דין מֵקֵל לו (וואי, יצא לי מקל וגזר באותו משפט). לפחות בספרים, אנחנו דורשים פיצוי: העם דורש צדק ספרותי! מלבד

המוח שלי עצל ומנומנם, והעיניים, חצי עצומות, רואות את מסך האייפון במטושטש, כאילו המסך נפגם מאיזו תקלה מרהיבה. אני שוכב על מיטת השיזוף סמוך לשפת הבריכה של מלון ״אלוהא״ בלמאי, תאילנד, וכותב ביקורת על ספר שלקח לי שלושה וחצי שבועות לקרוא. ועוד <mark>יו נסבו</mark>, מיינד יו. אמנם באנגלית, אבל בכל זאת, כמעט חודש לספר.

כן, ייתכן שזה היה שאפתני במקצת לקחת שלושה ספרים לעשרים יום בתאילנד עם ארבעה ילדים. אבל הי, היית

****


כנראה ש"<mark>יו נסבו</mark>" בנורווגיה, זה כמו "משה כהן" אצלנו. כי אין מצב שאותו <mark>יו נסבו</mark> כתב גם את הספרים המדהימים-אם-כי-קודרים-ונוגים-במקצת של סדרת הארי הולה, וגם את הספר המעולללה והחמוד הזה, שכמעט ואין בו שום דבר קודר, מבעס או סתם נאחסי. יו לורי (יו! עוד יו אחד, רק לא נורווגי)/ד"ר האוס עם הספר "מכירת חיסול" שלו שכולם נשפכו עליו כי הוא כל כך שנון ואני חשבתי שהוא סתם גיחי גיחי מתאמץ - ובכן, יו לורי

החץ של עכברי מטייל לו בין ארבעה לחמישה כוכבים. תוהה, מהסס, מתחבט, מתלבט. ובכן, אנחנו לוקים בתסמונת הספר השני. למי שאינו בקי בתסמונת זו, הנקראת גם אדום החזיס-נמסיס-קתרזיס מסוג A או מסוג B, או בכל שם שתרצו.

לופת הקורא הנרגש את הספר השני, אחרי שהתפעל עמוקות מהספר הראשון, ושואל את עצמו: האם נסבו התעלה על עצמו בנמסיס, או לא. שהרי זאת עליכם לדעת, ספר ראשון (מתורגם ראשון לעברית, למען הד<mark>יו</mark>ק) שמתגלה כמ