אז מה בעצם אנחנו רוצים מספר מתח? ראשית, שיהיה מותח. נו טוב, זה בסיסי. שנית, צריך שהטובים ינצחו את הרעים, אם לא בנוק-אאוט אז לפחות בנקודות. זה נדרש בשביל לפצות אותנו על התסכול המתמשך שיש לנו מהעולם האמיתי, בו לעתים קרובות מדי המצב הוא שצדיק ורע לו, מניאק וטוב לו, שוטר ולא אכפת לו, שופט וגזר-דין מֵקֵל לו (וואי, יצא לי מקל וגזר באותו משפט). לפחות בספרים, אנחנו דורשים פיצוי: העם דורש צדק ספרותי! מלבד זאת, כמובן, אנו דורשים גם כתיבה משעשעת, דמויות מעניינות ועגולות וגיבור שקל להזדהות איתו. אם הספר גם חושף אותנו לתרבות ו/או פרשייה היסטורית שלא הכרנו, זה בונוס נחמד. כן, אנחנו צנועים, אין לנו יותר מדי דרישות.
"אדום החזה" של יו נסבו עומד בכבוד בכל הדרישות הללו. גיבור הספר הוא הארי הולה. אבל "גיבור" היא לא ההגדרה הנכונה להארי, שהוא בעצם אנטי-גיבור, הנוטה לדיכאונות (תופעה שכיחה בסקנדינביה), לשכרות ולהרס עצמי. מאידך, להארי יש מוח אנליטי ואינטואיציה בלשית, ויש לו את התמהיל הנכון של חריפות וציניות שאני אוהב בספרי בלש. דווקא חסרונותיו וחולשותיו של הארי הם אלו שמעוררים אצלנו הקוראים אמפתיה כלפיו.
הספר מורכב יחסית לז'אנר. אחת הסיבות לכך היא המבנה שלו: הוא מורכב מסדרת פרקים (חלקם קצרים מאד) הקופצים קדימה ואחורה בזמן בין התקופה בה מתרחשת העלילה העיקרית – מפנה המאות העשרים והעשרים ואחת - לבין התקופה בה נזרעו הזרעים מהם צמחו בסופו של דבר פרחי הפשע האדומים אותם יקטוף הולה (הסתבכתי קצת עם המטפורה הזאת): שנות הארבעים ותקופת המצור על סטלינגרד, מצור בו השתתפו גם נאצים נורווגיים מתנדבים בהשראתו של קוויזלינג. כן, מסתבר שגם לנורווגים יש שלדים בארון.
אדום החזה הוא השלישי בסדרת הארי הולה, אבל, למרבה הצער, שני הספרים הראשונים בסדרה לא תורגמו לעברית. אני כבר בדרך לספר הבא בסדרה – נמסיס.


















![הפיל נעלם [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/966559.jpg)