ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי

---

בכל היסטוריית כתיבת ביקורות הספרים שלי (טוב, יש לי עוד הרבה לאן לשאוף..), מעטים היו הספרים שפשוט הספיק לי להביא ציטוטים מתוכם ולהרגיש שהעברתי את המסר ואת השורה התחתונה שלי במלואה לקורא.

בספר הנהדר והאינטיליגנטי כל כך הזה של מוריאל ברברי, זה קרה לי שוב. אבל הפעם אני ארשה לעצמי לעבות קצת את הציטוטים שנבחרו תוך כדי קריאה, עם קצת טקסט משלי.

קראתי את הספר הזה בפחות או יותר שלושה ימים, בתקופה מאוד מוזרה בחיים שלי, תקופת מעבר די רצינית שמלאה באי-וודאויות. יש ימים שהתקופה הזו עושה שמח ומדגישה לי דברים קטנים שלא שמתי לב אליהם או שלא הערכתי מספיק, ויש תקופות שכל הסיפור הזה עושה לי דכאון, אפילו שבסופו של דבר לכל תקופה של אי וודאות יש סוף.

תגידו, זה לא חוכמה, תקופות כאלה הופכות את הבנאדם לרגיש יותר, חשוף יותר, כזה שעוצר ומתעכב על דברים שבימים רגילים פחות היו נכנסים לתוכו. ואני אגיד שאתם צודקים. צודקים בהחלט. אבל התקופה האישית שאני עוברת לא מעיבה או סותרת את זה שמוריאל ברברי כתבה פה ספר עדין, חכם, שדורש ממך בדיוק את המידה המדוייקת של ריכוז ומאמץ בחלק מהקטעים בספר כדי להבין את המסרים הפילוסופיים, אבל אלה אינם מעפילים על כך שבין לבין היא כתבה רומן נהדר ומקסים.

"אט אט הוא מנתק את תנועותיו מעול רצונו ונכנס למעין שלהוב, שמעניק לתנועותיו שלמות של פעולות מכניות, נטולות מודעות, חשיבה או חישוב, ודומה שהחרמש נע בכוחות עצמו כשלוין נהנה מן השכחה העצמית שבתנועה, שבזכותה עונג העשייה מנותק ממאמצי הרצון.

הוא הדין ברגעי אושר רבים בחיינו. כשאנחנו נפטרים מנטל ההחלטה וההתכוונות ומשייטים ברוגע על פני הים הפנימי שלנו, אנחנו מתבוננים בפעולותינו כאילו הן תנועותיו של אחר ועם זאת מתפעלים מן המצוינות שאינה תלויה ברצון" (עמ, 122).

"תמיד אפשר לבחור בדרך הקלה, אף על פי שאני סולדת ממנה. אין לי ילדים, אני לא צופה בטלויזיה ואני לא מאמינה באלוהים- כל הנתיבים שבני אדם מדשדשים בהם כדי שחייהם יהיו קלים יותר. ילדים עוזרים לך לדחות את המטלה הכאובה של התמודדות עם עצמך, והנכדים דואגים לזה אחר כך. הטלויזיה מסיחה את הדעת מהצורך המייגע ליצור פרוייקטים מתוך המאומה של חייך הנבובים, ובכך שהיא מאחזרת את העיניים, היא פוטרת את הרוח ממלאכת המשמעות הגדולה. ולבסוף, אלוהים משכך את פחדינו כיונקים ואת הרעיון הבלתי נסבל שהנאותינו יגיעו אל קצן ביום מן הימים" (עמ' 175).

כמו בהרבה ספרים אינטליגנטים ומדוייקים אחרים שקראתי, גם בקריאה של הספר הזה הדיוק שלהם רק שבר לי את הלב עוד יותר. בלי שום חרטה, לא הייתי עושה שום דבר אחרת פה. יאללה, לכו לקרוא.

» ביקורות נוספות של עינתי
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד