ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 בספטמבר, 2020
ע"י עינתי
ע"י עינתי
"לא תמיד הבין הכל, לא את הכל אהב, אך ידע כי קודם כל עליו להכיר, ואחר כך יוכל לברור ולנפות" (עמוד 336)
לפעמים ציטוטים מתמצתים ספרים שלמים בעיני, והציטוט הזה היה הטוב מכולם לכך.
בספר שהזכיר לי מאוד בסגנון שלו את "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, אלי עמיר כותב על שנותיו כנער עולה מעיראק והדרך שהוא עובר, כאינדיבידואל, בן משפחה, חבר, עובד צעיר, דייר - במקומות שונים במדינה (קיבוץ, כפר אוריאל הלא הוא "כפר העוורים", ובעיקר ירושלים).
הוא מתאר את המחלוקות החברתיות והפולטיות בשנות ה-50 של ישראל כפי שנראו בעיניו, של מישהו שהיה, נכח ובעיקר - הקשיב להכל.
למרות שהספר ארוך (600 עמודים) קראתיו במהירות ונהניתי מאוד.
הדבר היחיד שממש ביאס אותי בסוף זה שלא הבנתי מה קרה עם מיכל.
15 קוראים אהבו את הביקורת
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
