ביקורת ספרותית על בזעיר אנפין מאת ירמי פינקוס
ספר בסדר

---

הייתה לי הרגשה מעט מוזרה כשקראתי את הספר הזה. זהו ספר מאוד תל אביבי. הוא מספר בדיוק על המכולת הקבועה של הוריי ז"ל ברחוב יהודה המכבי בת"א בתקופה בה הייתי ילד. באותה תקופה "ללכת למכולת" היה "ללכת לפינקוס" ללכת לירקן היה "ללכת לשניידר" וללכת לקנות עיתון בחנות של איז'ו. הייתה מין אווירה אינטימית של השכונה שאנשים הכירו בה אחד את השני. בספר הוחלפו כמובן השמות לשמות אחרים אבל ירמי פינקוס המחבר שייך כנראה לדור השלישי של משפחת בעלי המכולת. בנוסף לכך הסתבר לי ע"פ הספר שאפילו הסימטה שבה גרו הוריי – רחוב הרב פרידמן – הייתה גם סימטת המגורים של משפחת המחבר.
אותו הרחוב מתואר כל-כך בדייקנות עד שאני יודע בדיוק באיזה בניין הם גרו בו - ממש מול בית הורי.
ואין זה דבר של מה בכך, לא כל יום אני נתקל בספר המזכיר פעמים רבות את הרחוב שבו גרנו...
אבל הספר עצמו מספר על עולם ממש מרוחק מכל מה שהכרתי ואיננו מדבר אליי. מין עולם זעיר בורגני של סוחרים וחנוונים. שתי משפחות של קרובי משפחה, שתיהן בעלות חנות ברחוב הנ"ל. ושתיהן עוסקות במסחר נוסף גם מחוץ לחנויות עצמן. זהו עולם של תככים בין סוחרים ובמשפחה, תיאורים של כיצד למשל מרמים את מס הכנסה, הצלחה וכישלון במסחר וגם עולם הולך ונעלם שעובר שינוי מתמשך ומעבר הדרגתי מהחנויות הקטנות לסופרמקטים וחנויות ענק וכל זה בשילוב היחסים המשפחתיים. העניין הוא שאין פה שום "סיפור גדול" הכל אכן בזעיר אנפין. המחבר מביא לכאן אפיזודות שונות בחיים הזעיר בורגניים של אותן המשפחות כשגולת הכותרת בו - תארו לעצמכם - היא בנסיעת המשפחות למקום נופש באוסטריה (כנראה שזה היה אז "ביג דיל"...)
ותיאור הדמויות השונות של המשפחה (שאת חלקן הכרתי כילד – באופן שטחי)
בהנחה מתבקשת שמדובר בתיאור אמיתי למרות שאין לי אפשרות לדעת עד כמה מדובר פה אכן במציאות מדויקת... הספר אמנם קריא למדיי הוא מדי פעם "מבטיח הבטחות" שאמורות למתוח את הקורא אבל למרות הסיום הדרמתי אותן הבטחות אינן מתקיימות לדעתי, ואנחנו נשארים בסופו של דבר עם אותם העניינים הקטנים כך שיש כאן אכזבה מסוימת. ספר ש"אפשר לקרוא אותו" אבל לא הרבה מעבר לכך.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על בזעיר אנפין