ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 באפריל, 2022
ע"י סטודנט חיפאי
ע"י סטודנט חיפאי
בשנת 1989 דברים היו כל־כך שונים בעולם. שמיר היה ראש ממשלה, קניונים היו תופעה שולית בערים, וטלפון חכם עוד לא היה לאף אחד. בשנה זו מתרחשת העלילה של הספר "בזעיר אנפין" מאת ירמי פינקוס. הסופר, על ידי כתיבה קולחת ומעולה, כפי שנכתב בביקורות אחרות; עברית תקנית של פעם אך לא ארכאית, עם כל מיני "קונצים" לשוניים כגון 'מייסעס' 'שמאטעס' ושאר ירקות, מצליח לגרום לכל אחד ואחד מקוראי הספר, גם אם לא חיו ב-1989 (כמוני למשל) להבין בדיוק לפרטי פרטים איך דברים היו אז. בעזרת תיאורים רחבים, והכי חשוב, הומור פולני שהיום ניתן אולי לשמוע רק בסלונים של סבתא וסבא. העלילה מתרחשת בעיקר ברחוב יהודה המכבי בצפון החדש בתל־אביב במכולת של יוסף צינמן. יוסף צינמן הוא חנווני, אחד "שלא חסר לו". הוא ואשתו ציפי טסים פעמיים בשנה לחו"ל, והשנה עומד על הפרק לחזור לעיירת הנופש "זייפלד" האהובה בחבל טירול שבאוסטריה. אחותה של ציפי, דבורה זלצמן, שנשואה לשרגא, סוכן ביטוח, מחליטה שגם היא רוצה להצטרף לנסיעה השנתית, ובכך מצטרפת לעסקי האופנה וההלבשה לועדי עובדים בפארק המים שפיים. אך כפי שניתן להבין במהלך הספר, הדרך לזייפלד הרבה יותר רחוקה מלעלות על מטוס לאוסטריה.
מה שאהבתי מאוד על הספר, הוא קודם כל זה שהוא מצחיק. אני אישית חובב של ההומור הפולני הזה, וציחקקתי במהלך כל הספר. אני אישית התאהבתי במשפחת זלצמן וצינמן, ומה לא הייתי נותן כדי להיות זבוב באחת מארוחות הערב המשפחתיות שלהן. זהו ספר שמתאר את חייהם של אנשים קטנים במדינה גדולה, ואני מת על הז'אנר הזה. לפעמים היה קשה להאמין שהדמויות מומצאות, הכל היה נדמה לי כל־כך אמיתי בסיפור, וישר דמיינתי לעצמי איך ניתן להפיק מחזה שלם מהספר הזה.
מה שכן, לפעמים כפי שנאמר בביקורות אחרות, ישנה הרגשה שאין באמת עלילה, אך עבורי, ההומור הפולני היה מספיק בשביל להשאיר אותי בציפייה כלפי הבדיחה הבאה בספר, וזה לחלוטין היה מספיק עבורי.
לסיכום, זהו ספר על אנשים. על החיים הקטנים ויש יגידו עלובים במקצת של אנשים קטנים בעיר גדולה, ועל המתחים ועל הניואנסים הבין־אישיים ביניהם. זה ספר טוב, ומצחיק, שכיף לקרוא. העלילה לא מכבידה בכלל, והוא היווה עבורי אפילו איזו טעימה נוסטלגית לעבר של תל־אביב בסוף שנות ה-80. מי שחובב ספרים כמו "רומן רוסי" למשל, ימצא רומן זה כגרסה קלילה יותר, קולחת, ואפילו יותר מצחיקה. ממליץ בחום 5\5 כוכבים.
"בזעיר אנפין" מאת ירמי פינקוס, הוצאת 'עם עובד' (2012)
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ספר מעולה.
פה ושם הזכיר לי את קישון. |
|
חני
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
שון מספיק רמיזה קלה:) הכל טוב אין לי מניות אצל טולסטוי.
זה מה שיפה בפולופוניה. וירמי הוא אחד המקסימים. |
|
סטודנט חיפאי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
חני, אני מסכים מאוד איתך. זאת הגישה - בדיוק. הכל בעולם הוא יחסי וסובייקטיבי, גם לטולסטוי יש שונאים.
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אהבתי אותו כאדם.
לא התחברתי להומור שלו כמוך. אבל אם זה משעשע רובד באוכלוסיה זה משמח אותי. |
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
לא אוהב את הכתיבה של פינקוס, כן אוהב הומור יידי ורומן רוסי הוא
כמובן הסיפור הישראלי היפה ביותר.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת