ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 27 באוקטובר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
את ירמי פינקוס הכרתי בשנתי הראשונה בבצלאל, כשזכיתי שיהיה אחד המרצים שלי לשיעור שנקרא "חשיבה יצירתית". מכל המרצים שהיו לי לפניו ואחריו, אני חייב להודות שהאיש הזה הוא אחד האנשים המקסימים, הצבעוניים, החכמים והמוכשרים שהכרתי בחיי, וממנו למדתי דברים אמיתיים על המקצוע שבו אני עוסק ועל החיים בכלל, שאני זוכר ומיישם עד עצם היום הזה.
עוד אז, לפני חילופי המילניום, היתה לו חיבה מיוחדת לשוליים - אנשי שוליים כמו גם מילות שוליים, תחביבי שוליים, ולדברים הבאמת קטנים בחיים שמעניקים להם, אחרי הכול, את הטעם האמיתי. בשיעורים שלו היינו צריכים לעצב עטיפה לדיסק היידי של השוועסטער ברי - האחיות ברי, לייצר מכונות מעופפות עם אמירה פוליטית, או להעמיד חפצי שוליים על גבי דף נייר בגודל A4 בצורה שתפיח בהם משמעות נוספת, חבוייה.
אז נכון, צודק מי שטוען שהעלילה פה היא לא ממש עלילה. יש כאן סיפורים קטנים על אנשים קטנים בשנות השמונים הרקובות, אבל כל המרק הלא-מעניין הזה כתוב בכישרון שאין לו אח ורע אולי אצל שום סופר אחר החי בימינו. פינקוס מאייר את הסיטואציות באופן כה חד ומדוייק ומלא חמלה והומור, שמצאתי את עצמי מתפעל מהניסוחים המבריקים לפחות חמש פעמים בעמוד. אין לו נפילות. אין מילה שאינה במקומה, ותיאורי המצבים והדמויות השונות על מטבעות הלשון שהיו נהוגים באותה תקופה (ועודם נהוגים, בתפוצות מסויימות) - הם לא פחות מפנומנליים.
"על פניו הגסות שפוך חיוך מתמיד, פתייני, ששיווה לו חזות של רועה-זונות. נוסף על כך אימץ לו צמצום עפעפיים שנחשב בעיניו שרמנטי, כמי שכבר ראה הכול ועתה הוא מתבונן על סביבותיו בסלחנות מפוייסת - אף שלמען האמת טרם מלאו לו שלושים וחמש."
"'הבטן גומרת אותי,' הודיעה ציפי צינמן. 'אני הולכת, תסלחו לי, לנסות לחרבן.' 'שנשמע בשורות טובות,' איחלה מרת ליפשיץ."
אצל ירמי פינקוס תפגשו חנוונים ובעלי פרפומריות, קונפקציות וקליינטים, דיסקרטיות ופרהסיה, גבנונים ושכמות, ונטילטורים ואינסטלטורים - ממש כאילו נקלעתם לעוד סיפור של קישון עם מצלולי שפה של עגנון. ישן וחדש דרים אצלו בכפיפה אחת, וכך גם שפה גבוהה ושפה מדוברת, סלנג וז'רגון מדוייק לעילא, בלי ששום דבר ירגיש מזוייף, מאולץ או לא שייך. בעיניי זה הישג אדיר, ולמרות שלא התעלפתי מהסיפור עצמו, נהניתי מאוד מהקריאה, או כמו שאומרים החבר'ה בספר: היה תענוג לא רגיל, נקודה ופסיק.
****
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני חושב שפינקוס התעסק גם בסטריאוטיפים. אני לא חושב שהוא גזען - אלא שהוא מפנה את פנסו לאשכנזים הקטנים האלה, שבעיני עצמם הם מרכז העולם.
אולי הספר משעמם, אך כאמור הכתיבה מעוררת התפעלות.
|
|
|
מיקי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מיקי
אמנם נכתב בכישרון, אך עלילה משעממת להחריד, מה שהוביל לנטישה באמצע...בנוסף, גזענות די גלויה כלפי העוזר המזרחי במכולת, שמשום מה רק הוא ניחן בכל הכסילות הקיימת בעולם...
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
"חזות של רועה זונות" אני מנסה לדמיין ולא מצליחה....ביקורת מצויינת אני אוהבת פסיפס של אנשים
כמו בשוק..האמת שנשמע ספר טוב!
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
זה קורס קלאסי של שנה א' בתקשורת חזותית.
מין שלב ראשון בלימודי עיצוב, עוד בלי להיכנס ממש לעיצוב. לומדים מושגים כמו דיוק, אמירה, חיבור של רעיון למילה וכו'. לדוגמה, היינו צריכים להביא שני חפצים שיגלמו את הניגוד "גבר-אישה", או לחשוב על דגל חדש למדינה קיימת.
|
|
|
no fear
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
חשיבה יצירתית? נשמע מעניין. מה עושים שם בכלל?
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אחלה שירות עשית.
אבל אני עדיין לא מתכוון לקרוא את הספר הזה... |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
טוב בחיאת ראבקום, הבנתי, לא אהבתם את הספרים שלו, לא לטעמכם, משעמם, אין עלילה, הוא כותב יפה אבל, זה לא מעניין, לא דיבר אליכם, למרות השפה המצויינת, כן מזכיר את עגנון,
לא מזכיר את קישון, מצחיק, לא יידיש, כן הגלותיות, אבל למה הסיפור חלש, ואת מי מעניין המכולתניק ומה זה מקרין על הישראליות שלנו.
הבנתי. לא מדבר אליכם. כתבתי את דעתי, ונסתפק בשירות הזה שעשיתי למען הציבור. ירצו, יאכלו. לא ירצו - גם בסדר. יאללה, ירמי. בוא נזוז. לא הולך |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
קראתי ספר אחר שלו, והוא שיעמם.
|
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מצוינת!
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא קראתי ואני בטוחה שאתמוגג. אבל הסתכלתי קצת ברשת. אוף! הוא מוכשר בטירוף הבחור
הזה, לא יודעת מה לגבי כתיבה, אבל איור?! מעורר קנאה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
הם שונים. "הקברט ההיסטורי" עולה על זה מעט מבחינת העלילה והתרבות היידית, אבל נופל ממנו מכל בחינה אחרת.
אני חושב שפינקוס חלם כל חייו לכתוב על התקופה ההיא בראשית המאה העשרים, החביבה עליו מאוד, וגם לשנות השמונים יש את הקסם שלהן. עם זאת, אני מניח שאתה צודק ושלא תיהנה גם מהספר הזה.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
את הקודם שלו לא אהבתי ומטבע הדברים גם לזה לא אחשף. חבל.
התרבות היידית היתה תרבותי משום שיידיש דיברתי עוד לפני עברית.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני חשתי בחמלה בכמה מקומות. לכל הפחות, הוא לועג למי שהוא מחבב - אבל לא עושה זאת בהתנשאות ממש
אלא מתוך חיבה והבנה שככה אנחנו. קטנוניים, אנושיים, מסריחים, חביבים, קרתנים - וגם ראויים ללעג אין קץ.
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מסכימה עם רוב מה שאמרת,
אלא שחמלה לא הצלחתי למצוא בספר. נכון שהוא לא מרושע כמו ישראלים אחרים שכותבים על עצמינו, אבל לא נראה לי שהוא חומל.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
כן, כאמור - גם אותי הספר לא העיף... אבל התענגתי עליו.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אותי הספר השאיר אדישה לחלוטין. אכן הכתיבה יפה, אבל העלילה קצת מיותרת.
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
השוליים, בהיותם שוליים - הדברים הבאמת קטנים בחיים, הם, הם, לא פעם הנקודות שמנקדות בחן את הימים...
אגב, גם לי יצא לא כל כך מזמן לכתוב על ספר שהוא תוצרת (במקרה שלך יצירה) של מורה / מרצה / מנחה שלי, זה מרגיש - אחרת :)
סקירה נחמדה... |
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
