ביקורת ספרותית על כל מה שעולה מתכנס מאת פלאנרי או'קונור
ספר טוב

---

כשהייתי ילדה לא אהבתי סיפורים קצרים. אולי זה הצורך להתחבר מחדש לדמויות ולסיפור כל כמה עמודים, אולי זה הרעב של הגיל ההוא לכמה שיותר עמודים, אולי סתם כי תמיד נתקלתי בז'אנר הסיפור הקצר החרדי, שהוא באמת בתחתית הז'אנר הדי כושל גם ככה. בשנים האחרונות, בכל אופן, דווקא התחלתי לחבב אותם ולראות את היתרונות שבהם. אחד הקבצים המוצלחים שקראתי לאחרונה הוא "כרוך סביב צווארך", אוסף נפלא של סיפורי אפריקה. הספר הנוכחי, לעומתו, הוא קצת פחות קל לעיכול אבל ללא ספק מצדיק את קיומו של סוג הכתיבה הזה.

תשעה סיפורים יש בקובץ הזה, וכולם מתרחשים בעיירות דרומיות נטושות, בחוות כושלות, במשפחות מיושנות ולא מתפקדות. כפי שטרחו להאיר את עיניי על הכריכה, אוקנור מדגישה בספר את הקתוליות שלה מצד אחד ואת התנגדותה לגזענות מנגד, והמוטיבים האלה בולטים בסיפורים כל כך שהם ממש מתנגשים בקורא. אין בספר אף סיפור אופטימי: כל הגברים המבוגרים עוד חיים אצל הוריהם, כל העסקים נכשלים, אף מערכת יחסים לא מתנהלת כמו שצריך. כל הסיפורים כמעט סובבים סביב מחלות ומוות, ורובם גם מסתיימים בו- אלא אם כן הגיבור משתוקק למות, ואו אז הוא יישאר בחיים. לא מדובר בסבל שאפשר להתעלם ממנו, שכן כישרון הכתיבה של אוקנור לא מאפשר להסיט מבט, לרפרף, לעבור לחלק מעט יותר משובב נפש בסיפור, אלא מכריח את הקורא לעמוד פנים אל פנים מול כל הזוועות האנושיות שאנחנו כל כך מיטיבים לחולל. ילדים שמתנכרים להוריהם, צביעות במסווה של רוחב לב, דבקות באמונות ישנות וקנאות שלא ניתן למחול עליהן. "אין דבר קשה יותר וסנטימנטלי פחות מחסד נוצרי" מסבירה אוקנור, והחסד הקשה הזה ממלא את הסיפורים ומכוון את המבט הנוקשה של אוקנור על בני דורה וגם עלינו, שכן למרות שהסיפורים מתרחשים הרחק מאיתנו, אי אפשר שלא לראות פיסות ממנו מתחוללות בעולמנו האישי והציבורי ולהיבהל מהתוצאה האפשרית.

אם כן, למרות שמדובר בקובץ של סיפורים אין דבר קוהרנטי יותר ממנו ואין כתיבה יותר חודרת ואכזרית ממנו. לקרוא ולברוח ישר למשהו שמנחם אתכם. שיר טוב, נניח.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על כל מה שעולה מתכנס