ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 בספטמבר, 2013
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
מה הופך ספר לנכס צאן ברזל? (קלאסיקה, כאילו) ומה הופך סופר לאחד מאלה שכולם מסכימים שהוא מצויין, הזוכה גם לערך בוויקיפדיה? יכול להיות שחלק מהתשובה היא סופר מת (רצוי בנסיבות טראגיות...) אני לא יודעת מה התשובה המלאה, אבל כמו כולם אני יודעת לזהות ספר כזה. וספר הסיפורים של אוקונר - ואוקונר הסופרת - הם כאלה.
יש בספר הזה 9 סיפורים המתרחשים בדרום ארצות הברית בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. האווירה בו היא אווירת אפליה על רקע גזעי ו/או מעמדי. יש "כושונים" (niggers) יש "זבל לבן" (white trash) יש לבנים "רגילים", יש לבנים בעלי אדמה ורכוש ומסורת ויש "צפוניים" שהם בכלל מחוץ למסגרת ההתייחסות. צריך לזכור שאוקונר מתה בשנת 1964: שנה אחרי נאומו המפורסם של מרטין לותר קינג, 9 שנים אחרי המחאה של רוזה פארקס וחרם האוטובוסים. לא זמן מספיק לשנות התייחסות לנושא ההפרדה הגזעית הכה מושרש בתרבות של דרום ארצות הברית (ומן הסתם של כל ארצות הברית...) דמויותיה של אוקונר חיות ופועלות בחוסר מוחלט של מודעות. חלקן בגלל בורות וטפשות, חלקן בגלל חינוך. אין להן מושג לאן הן הולכות, למה יגרמו מעשיהן ומחדליהן וכשהסוף הנורא קורה - אין מופתעות מהן.
בכל מקום שקראתי עליה מצאתי התייחסות לדתיותה העמוקה של הסופרת שקיבלה חינוך דתי והפכה קתולית. אבל הסיפורים שקראתי נראו לי ההפך מדתיות: היא מצליפה בלעג וזעם בכומר קתולי המזדמן למה שהוא חושב שהוא ברכה אחרונה לגוסס, לועגת ומזלזלת בהרגלים פגאניים של הפיכת אלוהים לדמות מוחשית, חושפת דימוי של מטיפים דתיים המשתמשים בכריזמה ובסיפורי זוועה כדי להפחיד ולגרום לאנשים להיגרר אחריהם. באופן כללי לא הרגשתי דתיות בסיפוריה, הרגשתי זעם ובוז וזלזול באמונה כפי שהיא באה לידי בטוי ב"עמך" הדרומיים העלובים. אוקונר אינה מחבבת את דמויותיה - מה שלא איפשר לי לחבב, או להבין וודאי לא להזדהות עם מי מהן. בניגוד לסיפורים אחרים אין פה טובים ורעים, חכמים וטפשים. יש רק רעים ועלובים, טפשים ובורים.
בסוף הספר יש "אחרית דבר" שכתב אחד עודד וולקשטיין, שהזכיר לי למה שנאתי את שיעורי הספרות: חיבור מנופח המנסה לנתח את היצירה מנקודת ראות "היודע כל", האומר פחות או יותר כלום בנימה כה פומפוזית ולא מטילה ספק בעצמה, שגרמה לי דחייה ממש. דוגמה מקרית: "...מהי תודעת המוות אם לא עקירה למקלטה הבטוח של הפרטיות, אחיזה חמדנית בנכס ששוב לא ניטל עלינו לחלקו עם איש?..." אין לחיבור הזה שום קשר לתמציתיות התכליתית של הסיפורים או לכתיבה הצלולה של הסופרת.
אוקונר כותבת נפלא. כתיבתה מחפה על הדחייה והבוז מדמויותיה, ומאפשרת להבין איך כל זה ייתכן. למרות חוסר החיבה שלי לדמויות הכתיבה הטובה הפכה אותן לאמינות. השתכנעתי שהן אפשריות, שהן התקיימו פעם בתוך ביצת הבורות והעליבות. הסיפור שהרשים אותי ביותר היה "הפיסחים יהיו ראשונים" שתאר עובד סוציאלי שהתמכרותו למעשים טובים וראויים אינה כוללת את מה שקרוב אליו...גרוטסקי וגם נכון. כמו שאמרתי לא אהבתי איש מהדמויות המתוארות בסיפוריה אך את הכתיבה, את בניית העלילות ואת התאורים אהבתי מאד. אשמח לקרוא עוד דברים שהיא כתבה, ואם יהיה לי מזל לא תהיה בהם "אחרית דבר" כמו בספר הזה.
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
דן סתיו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אפשר שכך. רק אנושי הוא כעס זה....אחרי הכל לא כולם נחנו בגישתו של איוב לאלוהים
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
לעולם לא נדע.
יכול להיות שבגלל מחלתה - היא נפטרה אחרי כתיבת הסיפורים - היא פשוט כעסה על אלוהים. אבל זו סתם ספקולציה.
|
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
מעניין מהו ההסבר לשניות הזו באשר ליחסה לדת. האם אמונתה אינה שלמה והספקות המכרסמים בה מוצאים דרכם לסיפורים בכמעין סובלימציה? או שמא מדובר באמונה ביקורתית ולא בכזו של "כזה ראה וקדש"? שוב תודה. אני סקרן מאד לגבי הספר (אך לא אקרא את אחרית הדבר....
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה דן סתיו!
גם אני חושבת שיכולת של סופר לשכנע את הקורא שדמויותיו אמינות בין אם הוא מחבב אותן או סולד מהן, היא ההגדרה לכתיבה טובה.
לגבי הדתיות: במעט שאני (חושבת שאני) יודעת על דתיות, נראה שהעשייה הדתית היא נטולת שאלות. הדתי מתחייב לדת ללא ערעור. נכון שיש הבדל בין מאמינים "פשוטי עם" לבין הפילוסופים. אבל נראה לי שאו'קונר מזלזלת בעצם האמונה של אנשים דתיים - קתולים ונוצרים אחרים. היא כנראה היתה אדוקה בדתה, אבל בסיפורים זה לא ניכר. |
|
דן סתיו
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת משובחת, מעמיקה ומרתקת. אהבתי מאד את מה שכתבת בנוגע למסגרת הזמן והמרחב בהם התרחשו הסיפורים. כן אהבתי את הנקודה המעניינת שאת מעלה בנוגע לזיקה בין הסלידה מהדמויות לבין התרשמותך מאמינות הדמויות. נראה לי כי במקרה הזה, אך גם במקרים הפוכים, היכולת לטעת רגשות כלשהם אצל הקורא היא בעיני קנה מידה אמין לאיכות "בנית" הדמויות.
אינני תיאולוג דגול (בלשון המעטה) אך ההערות המבריקות שלך על ההתייחסות לקתוליות אינן נראות לי בהכרח כסותרות את האמונה הקתולית שלה. אני משער שבלא מעט דתות יש הבדל בין הרובד העממי, הטקסי והשטחי של הדת - בבחינת האופיום להמונים - לבין הרובד הפילוסופי, רוחני. הדברים שאת כותבת על הסופרת וסיפוריה הולמים גם את אוסף הסיפורים הקצרים "יהלום גדול כמו הריץ" של סקוט פיצג'רלד. התחלתי לקרוא ספר זה ולמרות שהוא עוסק בתקופה אחרת, נתקלתי באותה קדרות, הטיפוסים מעוררי האנטגוניזם (עשירים, עניים, משכילים ובורים)ובתחושה שאכן סביר שהן חיו פעם עלי אדמות. תודה על הביקורת הנפלאה. אקרא את הספר! |
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יעל - לכבוד הוא לי! :-)
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, מתוקה!
עשית לי את היום.
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אנחנו פה כדי להעיר...
אם לא תעירי איך נחכים מדברייך הכה מדוייקים בדר"כ?
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, שין שין!
ושנה טובה.
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
בקורת קולעת על ספר נפלא. כן יירבו, השנה, ובכלל.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, חני!
את הכריכה אני לא כל כך אוהבת...במחשבה שניה היא מתאימה לספר: רמזים של חמיצות וחוסר יכולת להזדהות.
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אהבתי את השם של הספר,ואת הכריכה המדהימה.
נשמע מהביקורת שזה ספר עם אמירה וציניות לגבי החיים..
ביקורת יפה. |
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, קורא כמעט הכל!
בדרך כלל גם אני לא מעירה. אבל פה זה עבר את הגבול שלי.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא-נורא!
סבתא שלי היתה אומרת שלכל אחד יש כמות קצובה של מלים, ואם היא תתבזבז הבן אדם יישאר בלי מלים עד שימות...בדרך כלל מכבירי המלים לא מעוררים בי התנגדות: שיבזבזו, למה לא, זה מהקצובה שלהם...אבל הנפוּחים והמתפעלים מעצמם - אלה מעוררים בי אלרגיה איומה...
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
באמת ספר נדיר,
גם אותי אחרית הדבר קוממה, לא העזתי לכתוב בגנותה. כל הכבוד
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת.
ובאשר לאחרית הדבר - יש אנשים בעלי כשרון מדהים להכביר מילים בלי לומר דבר. זה יכול להיות מועיל כשעושים פיליבסטר.
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת