אנשים פה כתבו ביקורות מצוינות ומבריקות שאני מסכימה איתן, וחשבתי מה אני יכולה להוסיף. אז חוץ מזה שהספר באמת טוב, קולח, מלא הומור חכם, הוא גם מעביר את המסר ש"הפןליטיקה" שנראית כאילו נמצאית בעולם אחר, מלאה סודות, מסתורין וקשרים מסובכים ומפותלים, היא למעשה חבורה של אנשים אנושיים לחלוטין, ילדותיים, מטופשים או טיפה יותר נבונים, בדיוק כמו אלן קרלסון או כל אחד אחר, שמשחקים בעולם ובחיים שלנו, בין אם בפצצות אטום ובין אם במלחמה "רגילה", כמו במגרשי משחקים של ילדים. בשורה תחתונה, הספר בעיני מצמצם לאפס את המרחק המלאכותי שיצרו בתודעה שלנו בין "החיים הפוליטיים" ל"חיי היומיום" ומזמין אותנו דרך כך להעביר ביקורת על מי שאנחנו חושבים שמנהיג אותנו בהגינות.













