“אנשים מהגרים מסיבות שונות. אבל מהי בעצם הגירה? גם אני לא ידעתי את זה עד שארזתי את חפציי לפני כמעט שנתיים ועברתי עם שבדית בסיסית והרבה חלומות לארץ שמאוד רציתי להפוך לבית.
ידעתי לא מעט על תהרבות, סרטים, תוכניות טלוויזיה, מאכלים. הכרתי כמעט רק שבדים שקיבלו אותנו יפה והכירו לנו עוד אנשים.אחרי מספר חודשים מועטים כבר דיברתי שבדית טובה והשאלתי ספרים בספריה המקומית, התאהבתי באוכל ומרחתי קווייאר בנדיבות על קנקברוד עם חמאה והקפדתי על מלא פיקות ולא מעט קפה. היו לנו בית שלנו ופורד אדומה ישנה וטובה. בילינו את הקיץ האחרון אצל חברה שבדית נדיבת לב שפינתה את הבית עבורנו וזו היתה חופשת קיץ מרתקת בה התחלתי אפילו בעיסוק חדש ומרתק.
אבל שבדיה מעולם לא הפכה לי לבית.מעטים יודעים כמה דמעות הזלתי בסתר וכמה כעס והתחבטויות ליוו את אותה הגירה קשה. התרבות השבדית היתה זרה לי וחיקיתי התנהגויות בלי להבין ובלי לקבל. נהייתי "שבדית" כלפי חוץ ובערתי בפנים.
רק ביולי האחרון כשהגעתי לביקור תמים בארץ אירופאית אחרת ונשאבתי לשלושה חודשים חמימים וטובים הרגשתי מה זה להרגיש בבית גם כשאתה חתיכת מהגר בלי שפה. הידיעה הזאת הממה אותי ועד היום אני שוקלת את האפשרות להגירה חדשה.
אלק מנסה להרגיש בבית ביפן.הוא אמריקאי שנמשך אל התרבות היפנית. כמוני הוא הגיע עם שפה מספקת וידיעת התרבות מה שפתח לו פתח להטמעות. והוא די נטמע. למרות המראה השונה, הוא חי עם יפנים, משייך לעצמו פרטים קטנים ומתאהבת בבחורה יפנית שתרבותה לא זרה לו. הוא מדבר כמוהם לא רק מבחינת השפה אלא יודע מה להגיד מתי ואיך.
גם אני יודעת מה להגיד מתי ואיך בשבדיה. גם לי מחמיאים תמיד על המבטא ועל השבדית הטובה. אבל מתי אתה באמת שייך?
התיאורים של אלק על יפן וחוויותיו מדהימים ומתאימים לבחור אינטיליגנטי ורגיש בן 23. יכולתי לראות את יפן ותרבותה דרך הדיאלוגים של אלק עם היפנים. זכרתי בזכותו את החודשים הראשונים בשבדיה כשהוא אמר לאחיו 'אתה לא מבין? זו הארץ שלי. אני חי כאן. אני לא בשום מקום אחר. אני רק כאן'. ובכל זאת, לא תמיד הניסיונות שלנו צולחים ולפעמים לעולם לא נרגיש בבית, לא משנה כמה נתאמץ ונשקיע. הגירה היא ניתוק מלא בעצב, היא הליכה על חבל דק וצבירה הדרגתית ואיטית של דברים שאותם אתה מנסה, במאמצים כבירים, לשייך לעצמך.”