ביקורת ספרותית על מות אכילס - תיבת פנדורין #4 מאת בוריס אקונין
ספר טוב

---

אחת התשובות החביבות כיום על חובבי האינטרנט, בעיקר הצעירים מבינינו, היא לענות "צ'אק נוריס".
צ'אק נוריס יכול להזיז את היקום כשהוא עושה שכיבות סמיכה, צ'אק נוריס יכול להחזיר את אמנון יצחק בשאלה, יש לו אגרוף מתחת לזקן וכו'.
אני מהיום עונה "אראסט פנדורין".
כי אין כמו בלש עם כושר פיזי אימתני, אומנויות לחימה, חכמה אסייתית, תחכום וראש של בריטי, אך מעל לכל, ראש רוסי הכולל גם חכמה, גם קשיחות ואכזריות, השכלה והמון כבוד.
אראסט חוזר, עייף ורצוץ משליחותו באסיה אל מוסקבה, ומגלה כי ידידו, הגנרל סובולב (שהופיע ב"גמביט טורקי"), מת מהתקף לב במלון.
כצפוי, העדויות והראיות שמוצא פנדורין גורמות לו לחשוב אחרת, והוא צולל אל תוך חקירה הלוקחת אותו אל תככים פוליטיים, פגישות עם נסיכים, רוזנים ורוזנות (אהבתי כיצד כתב יגאל ליברנט בתרגומות את מבטאו של הנסיך הרוסי ההוגה במקום "רוזנת" את המילה "ווזנת", משעשע מאוד), נפגש מחדש עם מורו מהעבר, גרושין, ומגיע אפילו אל בר אפל וטחוב, אשר בו נפגשים פושעים מתועבים במיוחד, וכמובן מתרחשת שם סצינת קרב אלימה ומלאת קורבנות.
עוד אנחנו מתוודעים אל מסהירו, או מסה, מעין ווטסון עם יכולות עימות פיזי מוצלחות יותר, והרבה פחות סבלנות, עדינות ורגישות כלפי שאר הסביבה.
בהמשך מגיע הספר אל אחימאס, הרוצח האכזרי, כשנקודת מבטו מראה את חייו מלאי המרירות, העצב והאלימות שהתחילו עוד מילדותו (הוריו שייכים לקבוצה דתית נרדפת ששמה לא מוזכר, אך המקומות המוזכרים בהקשר הזה מצביעים על כת האיימיש, לא אופייני שרוצח יצמח משם).
בחלק האחרון של הספר שתי העלילות מתפצלות, חלק פנדורין, חלק אחימאס, עד המפגש הגורלי, שילמד את פנדורין כי ייתכן כי האנשים הנערצים על העם אינם צדיקים מוחלטים בהכרח (חשבתי שהצארים בוריס גודונוב ואיוואן האיום כבר הוכיחו זאת עוד קודם), ושאין לו על מי לסמוך אלא על עצמו, ועל המעטים שהוא בוטח בהם.

ספר נפלא, מבריק, מרתק, וכמובן, התרגום והביאורים של יגאל ליברנט הם פשוט חוויה שאי אפשר לוותר עליה.

» ביקורות נוספות של Osirus
» ביקורות נוספות על מות אכילס - תיבת פנדורין #4