ביקורת ספרותית על הסחת דעת מאת הנינג מנקל
ספר טוב

---

קשה לי מאוד לדעת איך לסכם את הספר הזה, אולי הדרך הטובה תהיה "יותר טוב מהכלבים בריגה, לא יותר טוב מרוצחים ללא פנים"...אבל זה קשה.
קורט וולאנדר, כמו הארי הולה הנורבגי, הוא מפקח משטרה בחסות החוק עם אופי של חוקר פרטי, ממורמר, פסימי, הומני (מה שהארי פחות), אבל אולי לא שתיין, וכאשר הוא מקבל לידיו ניהול תיק חקירה הוא ממש לא ממהר לקפוץ מאושר.
מנקל, לעומת סופרים אחרים, מקדיש פחות לצד הפורנזי של החקירה, פחות למכות וליריות, ויותר לייסורים, לטעויות, לנפילות הריאליסטיות עד אימה שעוברות על קורט ושאר צוות החקירה.
כמו סטיג לארסון, גם מנקל, בדרכו שלו, עוקץ את החברה השוודית המנסה להציג את עצמה כנקייה, ומכוון אל אנשי ממון ופוליטיקה המנצלים את הנשים האומללות הבאות מחו"ל בתקווה לעתיד טוב יותר.

הטוב והרע:
הריאליזם, הוא אמיתי להחריד, מרתק, אלים ומושך, ומזכיר לפעמים שעולם המשטרה אינו רק מה ש-CSI או "חוק וסדר" על נגזרותיה טרחו להציג לנו, אלא יותר מה שסדרות כמו "הסמויה" וללא ספק "רצח מאדום לשחור" הראו, שלא כל רצח נפתר בקלות, שדרוש מזל, לא תמיד נפתרות תעלומות, העבודה סיזיפית ואיטית, ובסוף החוקר נשאר לבד להתמודד עם הכישלון והביקורת.
וולאנדר לומד לאט לאט להבין את חשיבותה של אהבה, של אבהות, של יחסיו עם אביו המזדקן ואת כוחם של קשרים חברתיים, ונהיה מצד אחד יותר פתוח וחם, אבל יותר מודאג מהעתיד, מה שיוצר המון סימפטיה כלפיו.


הרע:
לפעמים מנקל טורח לפרט על דברים לא מעניינים כגון מעשים של אנשים שלא קשורים לנראטיב של הסיפור אפילו לא בקצת, ואין שום תועלת בתוספת זו.
הספר פחות מוצלח מספרים אחרים של מנקל, ולמרות שאינו גרוע, ואפילו טוב בעיניו, לא היה כזה קריטי לתרגם אותו בכזה איחור גדול.
חוסר ההתמקדות בצד הפורנזי, בחקירות, בתשאולים ובעימותים עם עולם הפשע, אין מספיק עניין מתח בקטעים מסוימים, וכאשר הפסיכולוג, אקהולם, משתתף בסיפור, זה קצר, מעניין, אבל קצר, ומאכזב שכך.

לסיום:
אפשר להגדיר את הספר כדרמת מתח, לא כספר מתח פר-סה, והייתי שמח אם הניג יקירינו (למרות מגרעותיו הרבות) ייתן יותר נפח לחקירה עצמה, ולא רק ללבטיו של וולאנדר ורחשי לבו

» ביקורות נוספות של Osirus
» ביקורות נוספות על הסחת דעת