ביקורת ספרותית על מות אכילס - תיבת פנדורין #4 מאת בוריס אקונין
ספר מעולה

---

אראסט פטרוביץ׳ פנדורין חוזר, והוא טוב כתמיד. ואולי מתמיד. אקונין כותב כל ספר בסגנון שונה לחלוטין, והפעם משתי נקודות מבט שונות: אחת של פנדורין, ואחת מנקודת מבטו של הנמסיס שלו - אחמאוס. כמו חדר עם שתי דלתות, כשכל חלק של הסיפור נראה מדלת אחרת.
האדם הטהור שהוא פנדורין נבנה לאט לאט בשלושת הספרים הראשונים וגם בפער בן ארבע השנים בין הספר השלישי לרביעי. הרוצח האכזרי אחמאוס עוצב בידי גורלו המר מילדות ועד בגרותו, כפי שמתואר בחלק השני של הספר. באופן מפתיע ומוזר, אחרי שיודעים את כל ההסטוריה, ואת כל מה שעובר לו בראש, הוא נדמה פחות אכזר ממה שהוא באמת. למרות זאת, אין שום אפשרות להזדהות עם רציחתם של חפים מפשע ותמימים, רק על מנת להגשים את מטרותיו של אחמאוס.
גם אם המסלול שהביא את אחמאוס למקום בו הוא נמצא מובן, הוא אינו מוצדק בשום אופן. גם אם אדם אינו שולט (לפחות לא לחלוטין) בגורלו, הוא יכול וצריך לשלוט במעשיו, באופן שבו הוא מתמודד עם הגורל הזה, משפיע עליו ועל העולם. יש מי שיגרום לגורל אכזר להעלות אותו אל הרים, ויש מי שיתן לו להוריד אותו אל השאול.
מסלולי חייהם של פנדורין ואחמאוס נפגשים מתפצלים ונפגשים לסירוגין עד לקרב הענקים הבלתי נמנע.
הספר ׳מתכתב׳ עם המיתולוגיה היוונית, ודמויות רבות, כולל אחמאוס עצמו שמבוסס על דמותו של אכילס, מבוססות עליה, כפי שמוסבר ומוכח בהערות המחבר בסוף הספר.
הספר כאמור לא נופל מקודמיו לסדרה, מרתק, סוחף, מעולה.

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על מות אכילס - תיבת פנדורין #4