ביקורת ספרותית על הנאום הסודי - כתר מתח # מאת טום רוב סמית
ספר טוב

---

איני יודע כיצד, אבל למרות הרבה סופרלטיבים על הספר וביקורות חיוביות, עדיין מצאתי את עצמי מאוכזב מחלקו, אך למרות גם הרבה ביקורות שליליות, מצאתי את עצמי נהנה מחלקו הגדול ומהתצורה הסופית.

אמנם גס למדי היה הרעיון לקשר את נאום חשיפת פשעי סטאלין ע"י ניקיטה כרושצ'וב, אותו ניקיטה שהפך את בריה"מ, ולאחר מכן המשיך כך גם יורשו עב-הגבות ובעל פרצוף הבולדוג, לאוניד ברז'נייב, למעין אויבת ושותפה מוזרה של ארצות-הברית, אבל לעניינינו:
לב סטייפנוביץ' דמידוב, סוכן השירות החשאי לשעבר, מנסה לחיות חיים חדשים מחוץ לשירות, כמפקד מחלק הרצח, עם אשתו ראיסה, ושתי בנותיו המאומצות, זויה ואלנה, בנותיהן של קורבנות אחד מנבלי הספר הקודם, ואסילי, פקודו של לב.
לב מפקד על מחלק הרצח, מטפל בפשעים אמיתיים במקום בפשעים הבדויים והאמיתיים של אויבי המשטר האכזרי, יחד עם מפקדו מהספר הקודם, טימור נסטרוב.
לאחר שהנאום יוצא, נשלחים עותקים לאנשי השירות החשאי לשעבר, אחד מהם מפקדו של לב בעבר, והם נמצאים מתים אחד אחרי השני.
מותו של הפטריארך הראשי של מוסקבה גורר את לב וטימור לחקירה ארוכה ואכזרית, שהסיבה האמיתית לה היא סיפור המתחיל בפיצוץ כנסייה שלאחריה מתוארת אחת מחקירותיו הראשונות של לב, והמשכה במרדף בתוך מערכת הביוב של מוסקבה אחרי רוצח, מפגש עם מנהיגת כנופיית פושעים, תלאות בספינת אסירים, סבל בגולאג מרוחק, וסופם בקרבות רחוב בהונגריה הכבושה.
הזוועות עולות מדרגה, רציחות, עינויים, תליות, שרפות ומשפטי שדה לפושעי העבר, ולב מנסה לעבור את הכל ולשרוז, כדי לבנות את חלום המשפחה המושלמת שלו, שעם הזמן נראה כשברירי ועל סף התפרקות מוחלטת.
הדמויות:
פה נעוצה אחת הבעיות, זויה, הבת המאומצת הגדולה, אינה מוכנה לסלוח ללב, אבל ההתנהלות הטומנת בתוכה זעם ונקמה הופכת בספר למציקה ומעצבנת, היא זעפנית דרך-קבע, ומגלה סימפטיה לאלימות ורוח קרב, ואפילו שמחה על הרג אישה ועקירת עיניה.
דווקא דמותו של אהובה, חבר הכנופייה הצעיר, מאליש, שובת לב, הוא אנלפבית המצליח לחפות על כשל זה בזריזות ואכזריות, ובפעם הראשונה בחייו הוא מגלה מהי אמיתית, ומרגיש מהי חמלה.
פראיירה, מנהיגת הוורי, היא דמות אכזרית וחסרת לב, אם יש לה כזה, וחבל שאין לה רבדים מלבד אלה, למרות היותה בעלת פוטנציאל גדול.
דווקא דמות משנית מאוד, ז'ורס סיניאבסקי, מפקד הגולאג בקולימה, כובש את הפרקים בהם מופיע באופן מעורר רחמים, בניסיונו לתקן את עוולותיו ולהסביר איך עשה מה שעשה, מדוע, וכיצד פיצה על כך וכיצד ניסה לנהוג בהגינות רבה ככל האפשר כלפי אסיריו, ושכל הרוע בו נהג נבע מהעובדה שרק מילא פקודות! (משפט אשר מוכר בהקשר אחר לגמרי מההיסטוריה הכאובה של העם היהודי).

למרות איכויותיו של הספר קיימים בו כמה פגמים:
דמויות בוסריות, דילוג על פשעים מסויימים (השמדת הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי, שכלל מאסר והוצאות להורג של רבים מחבריו, אנשי רוח יהודים מתחום התיאטרון, הספרות והפוליטיקה, ורדיפת הרופאים היהודים, ועוד פשעים רבים שנבעו מפולחן האישיות המטורף של סטאלין עצמו), תפניות לא ברורות שגורמות לחורים מעטים בעלילה, ואישיות מקרטון ללב דמידוב עצמו.

אך למרות זאת, מצאתי את עצמי נהנה מהאקשן, מהתיאורים ההיסטוריים, ומהמוות שאורב בכל פינה.

» ביקורות נוספות של Osirus
» ביקורות נוספות על הנאום הסודי - כתר מתח #