אראסט פטרוביץ׳ פנדורין חוזר, והוא טוב כתמיד. ואולי מתמיד. אקונין כותב כל ספר בסגנון שונה לחלוטין, והפעם משתי נקודות מבט שונות: אחת של פנדורין, ואחת מנקודת מבטו של הנמסיס שלו - אחמאוס. כמו חדר עם שתי דלתות, כשכל חלק של הסיפור נראה מדלת אחרת.
האדם הטהור שהוא פנדורין נבנה לאט לאט בשלושת הספרים הראשונים וגם בפער בן ארבע השנים בין הספר השלישי לרביעי. הרוצח האכזרי אחמאוס עוצב בידי גורלו המר מילדות ועד בגרותו, כפי שמתואר בחלק השני של הספר. באופן מפתיע ומוזר, אחרי שיודעים את כל ההסטוריה, ואת כל מה שעובר לו בראש, הוא נדמה פחות אכזר ממה שהוא באמת. למרות זאת, אין שום אפשרות להזדהות עם רציחתם של חפים מפשע ותמימים, רק על מנת להגשים את מטרותיו של אחמאוס.
גם אם המסלול שהביא את אחמאוס למקום בו הוא נמצא מובן, הוא אינו מוצדק בשום אופן. גם אם אדם אינו שולט (לפחות לא לחלוטין) בגורלו, הוא יכול וצריך לשלוט במעשיו, באופן שבו הוא מתמודד עם הגורל הזה, משפיע עליו ועל העולם. יש מי שיגרום לגורל אכזר להעלות אותו אל הרים, ויש מי שיתן לו להוריד אותו אל השאול.
מסלולי חייהם של פנדורין ואחמאוס נפגשים מתפצלים ונפגשים לסירוגין עד לקרב הענקים הבלתי נמנע.
הספר ׳מתכתב׳ עם המיתולוגיה היוונית, ודמויות רבות, כולל אחמאוס עצמו שמבוסס על דמותו של אכילס, מבוססות עליה, כפי שמוסבר ומוכח בהערות המחבר בסוף הספר.
הספר כאמור לא נופל מקודמיו לסדרה, מרתק, סוחף, מעולה.

אחת התשובות החביבות כיום על חובבי האינטרנט, בעיקר הצעירים מבינינו, היא לענות "צ'אק נוריס".
צ'אק נוריס יכול להזיז את היקום כשהוא עושה שכיבות סמיכה, צ'אק נוריס יכול להחזיר את אמנון יצחק בשאלה, יש לו אגרוף מתחת לזקן וכו'.
אני מהיום עונה "אראסט פנדורין".
כי אין כמו בלש עם כושר פיזי אימתני, אומנויות לחימה, חכמה אסייתית, תחכום וראש של בריטי, אך מעל לכל, ראש רוסי הכולל גם חכמה, גם קשיחות ואכזריות, השכלה והמון כבוד.
אראסט חוזר, עייף ורצוץ משליחותו באסיה אל מוסקבה, ומגלה כי ידידו, הגנרל סובולב (שהופיע ב"גמביט טורקי"), מת מהתקף לב במלון.
כצפוי, העדויות והראיות שמוצא פנדורין גורמות לו לחשוב אחרת, והוא צולל אל תוך חקירה הלוקחת אותו אל תככים פוליטיים, פגישות עם נסיכים, רוזנים ורוזנות (אהבתי כיצד כתב יגאל ליברנט בתרגומות את מבטאו של הנסיך הרוסי ההוגה במקום "רוזנת" את המילה "ווזנת", משעשע מאוד), נפגש מחדש עם מורו מהעבר, גרושין, ומגיע אפילו אל בר אפל וטחוב, אשר בו נפגשים פושעים מתועבים במיוחד, וכמובן מתרחשת שם סצינת קרב אלימה ומלאת קורבנות.
עוד אנחנו מתוודעים אל מסהירו, או מסה, מעין ווטסון עם יכולות עימות פיזי מוצלחות יותר, והרבה פחות סבלנות, עדינות ורגישות כלפי שאר הסביבה.
בהמשך מגיע הספר אל אחימאס, הרוצח האכזרי, כשנקודת מבטו מראה את חייו מלאי המרירות, העצב והאלימות שהתחילו עוד מילדותו (הוריו שייכים לקבוצה דתית נרדפת ששמה לא מוזכר, אך המקומות המוזכרים בהקשר הזה מצביעים על כת האיימיש, לא אופייני שרוצח יצמח משם).
בחלק האחרון של הספר שתי העלילות מתפצלות, חלק פנדורין, חלק אחימאס, עד המפגש הגורלי, שילמד את פנדורין כי ייתכן כי האנשים הנערצים על העם אינם צדיקים מוחלטים בהכרח (חשבתי שהצארים בוריס גודונוב ואיוואן האיום כבר הוכיחו זאת עוד קודם), ושאין לו על מי לסמוך אלא על עצמו, ועל המעטים שהוא בוטח בהם.

ספר נפלא, מבריק, מרתק, וכמובן, התרגום והביאורים של יגאל ליברנט הם פשוט חוויה שאי אפשר לוותר עליה.

בלש נהדר. בספרי פנדורין יש לנו עסק עם מזרח ארופה, בעיקר רוסיה במאה ה-19, ואין משהו יותר רומנטי-אקזוטי מזה.
פנדורין שונה משני הקולגות המפורסמים - הולמס ופוארו. בעוד הולמס מהרהר ומחשב בינות עשן הסיגריות ואדי האופיום, ופוארו מהרהר בין זלילה, טעימה ואיפור, פנדורין הרבה יותר פיזי ולוחמני ומעורב יותר בפוליטיקה המקומית. אם כי גם לו יש את הרגעים המדיטטיביים שלו - קליגרפיה עד דיוק ו...8 מחיאות כפיים.
הפעם פנדורין מתמודד מול גיבור רע לתפארת, התגלמות הרוע ויש לי חדשות בשבילכם, אין כמו גיבורים רעים. אני מודה שהעדפתי אותו על פנדורין.
ספר כיפי, זורם, מלא רוע וקוניאק טוב. לכו על זה.

"לזכר המאה התשע-עשרה שהספרות בה הייתה גדולה, האמונה בקדמה – חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב טעם" (עמוד 3).

הספר "מות אכילס" מאת בוריס אקונין (הוצאת ספרי עלית גג – ידיעות אחרונות, 2007) הוא הרביעי בסדרת הספרים אודות הבלש הרוסי השנון והאנליטי, היועץ הטיטולרי אראסט פטרוביץ' פנדורין. הספר מתרחש בשנת 1882. פנדורין, שהשלים ארבע שנות שירות דיפלומטי ביפן שב למוסקבה ומתמנה כפקיד למשימות מיוחדות של הגנרל-המושל של מוסקבה. כשזה האחרון בוחן את תיקו האישי של פנדורין הוא נמלא דאגה. "משסיים את הגימנסיה מונה, בהתאם לבקשתן ומתוקף הצו של משטרת מוסקבה, לתפקיד פקיד הרישום במחלקת הבילוש, וקיבל דרגה של רשם קולגיאלי. גם זה ברור. אך לאחר מכן מתחילים הניסים והנפלאות להתרחש ברציפות. מה היתה הסיבה שבגללה, כבר כעבור חודשיים, זכה בדבר כזה: "עבור שירות מצוין, מסור ומצטיין, קודם, בחסד נעלה, ללא הקפדה על פרק זמן השירות, לדרגת יועץ טיטולרי, וצורף לסגל משרד החוץ"? ובהמשך, בסעיף העיטורים, המצב אף גרוע מזה: "עיטור ולדימיר הקדוש מדרגה 4, עבור תיק החקירה > (שמור בארכיון הסודי של גיס הז׳נדרמים הנפרד)"; "עיטור סטניסלאב הקדוש מדרכה 3 עבור תיק החקירה > (ארכיון סודי של משרד המלחמה)"; "עיטור אנה הקדושה מדרגה 4 עבור תיק החקירה > (ארכיון סודי של משרד החוץ)". סודות, ותו לא!" (עמוד 18).

והנה אחרי שהגיע מצא עצמו פנדורין שקוע עד לצוואר בפרשה מסתורית בעלת חשיבות ממלכתית. הגנרל מיכאיל "מישל" סובולב, גיבורה המהולל של רוסיה, נפטר. הגנרל לא נהרג בשדה הקרב, או נפל קורבן למחלה, כי אם נמצא מת על הכורסא בחדרו, כתוצאה מדום לב. מצער ביותר, אך,איך לומר, שיגרתי... אך פנדורין מסרב להניח לעניין. "עברתי את כל המערכה הב... בלקנית לצידו של האיש" (עמוד 24), הצהיר הבלש וניכר כי נאמנותו לחברו הוותיק לנשק תחייב אותו לפענח את הפרשה. כשלצדו איש היאקוזה לשעבר ומשרתו הנאמן בהווה, שיבטה מאסהירו, או בקיצור- מאסה, נדרש הבלש להתמודד עם חורשי המזימות שבצמרת הממשל הרוסי, סוכנים כפולים ופושעים מוסקבאיים אכזריים, נשים מפתות, והרוצח השכיר המסוכן ביותר בעולם, אחימאס ולדה.

פנדורין הוא, כפי שנכתב בגב הספר, שילוב מושלם של "אינטיליגנט רוסי, ג'נטלמן בנוסח בריטי ואיש המעלה הקונפוציאני". זה לא מזיק שהוא גם בקי ברזי אומנויות הלחימה של המזרח הרחוק ומיומן באקדח. כשהוא נלע, למשל, למצב מסוכן בפונדק "עבודת פרך" בו שוהים ה'עסוקים' של מוסקבה, קרי הפושעים המסוכנים ביותר בעיר, הוא מגיב כאיש פעולה. "אראסט פטרוביץ' הפך את השולחן ומשך באחת את אקדח התופי שלו מחיקו.
– לא לזוז! – הוא צעק בקול מטורף. – משטרה!
אחד ה'עסוקים' הכניס יד מתחת לשולחן, ופנדורין ירה בו מייד. הבחור צרח, תפס את חזהו בשתי ידיו, נפל על הרצפה ונתקף עוויתות גסיסה" (עמודים 140-139)

נהניתי מהספר מאוד. תרגומו של יגאל ליברנט משובח והוא מאיר מושגים ומקל על הקורא את החיבור זלמן ולתקופה. הספר עצמו מתואר משתי זוויות שונות, זו של פנדורין, וזו של המרצח השכיר, ולדה, השווה לו בכישוריו. מאבק קטלני בין שניים שלא רגילים להפסיד. מותח ומרתק.

המשך נפלא של הסדרה על הבלש פנדורין. מבחינתי היו נפילות מתח רבות אולם לקראת הסוף אקונין חזר שוב להפתיע והעלילה קלחה כמו בספרים הקודמים. מקווה להשיג את ספר ההמשך בסדרה :)

ספר רביעי בסדרה "תיבת פנדורין" של הסופר.
התקופה ומקום ההתרחשות - תקופת הרוסיה הצארית של תחילת מאה ה- 19.
הכתיבה - כתיבה פיוטית עם קורטוב הומור. סגנון הכתיבה אכן מהווה מחווה מעודנת לספרות הקלאסית.
פנדורין הוא מעין שרלוק הולמס. בחור צעיר, נאה ביותר,
יכולת חשיבה מהיר, מקורי, אמיץ, דובר שפות, מומחה לחימה בסגנונות שונים...
בספר הנוכחי חוקר פנדורין רצח של גיבור לאומי.
הספר בחלקו הראשון מציג את הגיבור, את הבעיה והחקירה,
חלק השני של הספר מספר על הרוצח ומאיר מזוית שלו את המקרה הנחקר.
לדעתי, לא כל אחד יאהב את הספר, יוצאי ברית המועצות ואוהבי הספרות הרוסית הקלאסית יהנו ממנו מאד.

הייתי מציעה לקוראים הרוצים להתוודות לסופר וספריו להתחיל דווקא בספרו החמישי "המשימות המיוחדות" שהינו ספר נובלות (2 נובלות שונות אחת מהשניה) כדי "לטעום" מהאוירה וסגנון הכתיבה שיש לסדרה להציע.

אכן ספר הנובלות "המשימות המיוחדות" היה הראשון אותו קראתי ומייד ידעתי שארצה בעתיד לקרא מזה שוב.
לאחר קריאת הספר מות אכילס - אני יודעת שאקרא את כל הסדרה!

מומלץ לאוהבתי הז'אנר.
מומלץ לאלו שרוצים להתנסות בספרות רוסית קלאסית וללמוד
על התקופה.

אחד הספרים הטובים שקראתי. חוץ מכך שהוא מרתק, מותח ולא צפוי - אפשר גם ללמוד ממנו הרבה דברים על רוסיה של שלהי המאה ה-19 והוא מכניס את הקורא לאווירה של התקופה.

התעייפתי מחוסר עניין