ביקורת ספרותית על עירם של האנשים הקטנים - סיפורים מהמאה העשרים מאת שלום עליכם
ספר טוב

---

אי אפשר להגיד על שלום עליכם שהוא לא מוכיח את ההתפעלות וההתלהבות ממנו, ובהחלט יש סיבה למעמד הספרותי שלו ולמורא שנופל כשהשם שלו מוזכר.
אבל אני כן חושב שיהיה מותר לי להגיד שהוא לא כוס התה שלי, למרות שהוא בדיוק כוס התה שלי.

התקופה האווירה וההומור שמלווים כל סיפור שלו, הם בדיוק הדברים שהייתי מחפש, אבל הרגילות הזאת והחוסר בריחות למצבי קיצון למשל או לסיפורים יוצאי דופן (ברוב הספר), הם קצת גורמים לי להרגיש פחות משיכה אל הספר.

את הספר הזה קראתי בחלקים כי ההתחלה שיעממה אותי. גם הצורה שבה הספר כתוב שאני לא יודע במי לתלות את האשם בתרגום או בש"ע, לא הועילה. הדרך הסיפורית מרגישה מאוד ילדותית עם ההתערבות של הסופר עצמו בבחינת "אז מה חשבתם קוראים יקרים? בואו ואספר לכם:" כאלה, שנתנו לי אווירה של התוכניות בחינוכית.
אבל זה לא היה כזה נורא, והיו סיפורים (אחד או שניים) שהיו מאוד מאוד טובים. כלומר הדרך הסיפורית עדיין הייתה כמתוארת, אבל האווירה שנוצרה הייתה מיוחדת. אחד שאני ממש זוכר:
*ספוילרים* וזה הסיפור על ה'יצור' ילדה מסכנה שנולדה עם פגמים שלא איפשרו לה להיות 'נורמלית' בין בני האדם של העיירה, מה שהוביל לבידול כואב שלה, והתייחסות מזלזלת ופוגעת, גם מצד אמא שלה. והשלב שבה היא גוססת ומתה, ומעטה הציניות והזלזול כלפיה יורדים כשכל העיירה בוכה אותה, היה מצמרר. זה זה הסיגנון שחיפשתי, שיצמרר אותי, שיעשה לי משהו.

ככה או ככה מרוב הספר לא נהנתי כמו שציפיתי, אבל הוא לא היה גרוע.
לא יודע אם אקרא עוד מהספרים שלו חוץ מהקלאסיקות שאצטרך לקרוא בלי קשר.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על עירם של האנשים הקטנים - סיפורים מהמאה העשרים