ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'.ד. סלינג'ר

---

מזה כמה שבועות נותרת התיבה שבה אני אמור לכתוב ביקורת על הספר הזה - ריקה. ומפחד, אם מישהו מכם\ן תהה, אני לא באמת הולדן, הנער המתבגר פרי מחשבתו של סלינג'ר, אבל אולי אני רוצה להיות אחד.לעניינו, למה בעצם אני מפחד לכתוב את הביקורות הזאת? הסיבה היא הוא, הולדן האמיתי, יכול להיות שהוא יקרא את מה שאני כתבתי כאן. וחלילה ערכיו ישתנו. ואז ערכי העולם החומרי כפי שאנחנו מכירים אותו ישתנו ללא היכר. כמה מסכן הוא הולדן, שנים סופר אודותיו בשורות יצירה דקת נייר וכריכה שחויבו ילדי ישראל לקרוא לקראת הבגרות בספרות. עורכים ממושקפים מחקו את הקללות הנמרצות שהוציא מפיו, ומיליוני קוראים דמיינו את ניו יורק שבה התהלך הולדן, סואנת ואפורה. והכל ללא רשותו של סלינג'ר המנוח. שהעז לצבוע את פני החברה האמריקאית בצביעות ובגועל הדדי, אנוכיות ומזוייפות, ומשם, אחח..., משם זה פשוט התפשט לכל העולם. העולם כולו קיבל את הביקורת בהשלמה ואפילו הכניס לתוכנית הלימודים במדינותיו ספר שבו מילים כמו "מחורבן" מופע בו בגלוי, רוצחים פוליטיים אימצו אותו כתורתם, אידיאליסטים הניחו אותו מתחת לכר, ואז, איפשהו שם, הוא הגיע אלי. בגרסה המצונזרת,באותו יום, הולדן יצא מהספר וניער אותי חזק. הוא אמר לי שאם ארצה אני יכול להיות הולדן בעצמי,אבל עלי לשאת בתוצאות: בכל בניין יפה אראה את שער הזבל האחורי, בכל מדינה יפה שאבקר אבחין בחוקים דרקוניים, בכל עיר יפה שאדע אראה אזרחים צבועים, בכל דבר וחומר שבו תחפוץ נפשי אראה רק הבל וריק. והדבר המוזר מכל. בכל אדם שאפגוש אראה אנושיות. הי, רגע! אני לא יכול לשאת את כל זה! זה מה שצריך כל הולדן לסבול? מה לגבי הנאה? אסטטיקה מתפרצת? חוויות בונות? סירבתי. לא רק אני, אין מישהו אחד שיכול להיות הולדן. שמסוגל להיות הוא, אפילו לא אידאליסטים מסורים או נערים מתבגרים. חברים, נועדנו לחיות בעולם שאותו סלינג'ר צייר לנו, עולם מבלבל, מוזר, שבו באמת עדיף פשוט לא לדעת, הטיפשות היא כוח אמיתי, מגן מכל סבל, צביעות היא דרך סלולה ואמת היא אדמת טרשים לא מסומנת. נכון, אף אחד לא יכול להיות הולדן, אבל הוא תופס אותנו תמיד לפני הנפילה. אני מאחל לכל אדם שהולדן יום אחד יתפוס אותו, תבקשו ממנו גם איזה ניעור קל. לי הוא ענה ברצון.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204