ביקורת ספרותית על כריש זיכרון מאת סטיבן הול
ספר טוב

---

צריך לנמק את הקריאה והביקורת על הספר הזה בגישה של הקורא לספרי שנוטפים בבדיוניות. אצלי אין הרבה סבלנות לספרים בדיוניים שהחוט המקשר בינם למציאות הולך ופוחת ככל שהעלילה מתקדמת, אבל הכתיבה החסרת-פשרות והמאוד סוחפת של סטיבן הול די השאירה אותי בתוך הספר הזה עד סופו. ואחרי שאתה מתרגל להזיה הזו בתוך הראש של אריק סנדרסון אתה כבר לא מצליח לראות לצדדים.

כבר נכתב פה משהו על התרגום, כי הספר מאוד מילולי וברור שמה שנכתב באנגלית הוא לא בדיוק מה שעבר לעברית, אבל אני יצאתי עם הרגשה שקיבלתי את החוויה המקורית של הסופר. וזה די חשוב.

יש בסיפור הזה משהו מאוד אנושי וקורע-לב, אבל צריך לשרוד שכבות על שכבות של דמיון מופרע ומקורי (מקטע הנורה, מר אף-אחד, האל-חלל, הפרופסור, הכריש, מיקוסופט וורד, הסיום על הספינה) כדי להגיע אליו. לפחות באמצע יש הרבה קטעים שנונים, איאן החתול וכל דו-שיח בין אריק לסקאוט פשוט היה נפלא.

» ביקורות נוספות של עמיר
» ביקורות נוספות על כריש זיכרון