***
טוב, אז מה יש לנו כאן - רוצח סדרתי אינטיליגנטי וחולה נפש, קורבנות מדממים, שוטר חכם בפנסיה עם טרגדיה במשפחתו, פיתולים בעלילה, משחק מוחות (שלמרות שלא ניחשתי אותו באמצע הספר לא התרסקתי מתדהמה מהפיתרון), דמויות טובות, מרושעות, טיפשות, טוויסט או שניים, ובקיצור - שום דבר שלא קראנו קודם באלף ואחד ספרי מתח על סיריאל קילרז והדרך לתפיסתם. כאילו מה, לא עייפתם כבר מהרוצחים הסדרתיים האינטיליגנטיים האלה, שאין להם מה לעשות בחיים חוץ מלהשאיר חידות הגיון הופכות קרביים שמטרתן היא להראות, תחזיקו חזק, כמה שהוא יותר חכם מהמשטרה, פלוס כמה מניעים פסיכולוגיסטיים עלובים שלא מחזיקים מים בעולם האמיתי? רוצחים סדרתיים במציאות הם לדעתי סתם קאקות פסיכוטיים, וגם אם הם חכמים, לא נראה לי שהם יתחילו לענטז עם משחקי מוחות פאתטיים מול המשטרה, אלא פשוט ינסו להשאיר כמה שפחות ראיות שיובילו לתפיסתם. יאללה יאללה עם "תחשוב על מספר", עאלק. למי יש זמן?
למרות זאת, בספר הזה יש כמה דברים שכמעט ולא קראתי בספרי מתח אחרים שהפכו אותו לקצת יותר עמוק וקצת יותר מעניין ופחות שגרתי מספרים אחרים בז'אנר. השוטר הפנסיונר מיוסר בדיוק במידה הנכונה, ומערכת היחסים המורכבת שלו עם אשתו המעצבנת, חדת האבחנה וגינוניה הפאסיב-אגרסיביים מתוארת ברגישות ובחדות, מבלי להיגרר ליותר מדי קלישאות, שזה די מרשים, אם תשאלו אותי. דבר שני הוא שהשוטר הזה חושב על כל מיני דברים שלא קשורים לעלילה או לדמות שלו באופן ישיר, כמו למשל ההסתכלות שלו על איזו אחות בבית חולים שתופרת לו איזה חתך והוא מרגיש בשולי מוחו מין משיכה אירוטית עדינה אליה. זה לא מוסיף לעלילה כלום, אבל טוען אותה ברובד נוסף ומעניק לה סוג של עומק שנעדר מספרים דומים. אותה תחושה עוברת גם במשפטים שהדמויות אומרות לפעמים, שהם צפויים פחות, מצד אחד לא בדיוק מקדמים את העלילה אבל אמינים בדיוק מהסיבה הזאת, כי בחיים אומרים לפעמים דברים שלא מקדמים את העלילה, כמו למשל לפרט איזה סכום ישולם לשוטר כשכר ייעוץ על עזרתו בחקירה. כקורא, אני מעריך את הקטנות האלה.
לסיכום - ארבעה כוכבים, בזכות ולא בחסד. לא הדבר הכי מדהים שקראתי בחיים, אבל יותר טוב מאחרים, ביי פאר. אני לא בוכה על הכמה שעות שביליתי בקריאה.
****
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
