ביקורת ספרותית על חשוב על מספר - דייב גרני #1 מאת ג'ון ורדון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 באפריל, 2012
ע"י אפרתי


בתור חובבת רצינית של ספרי מתח (תכונה מבישה זו כבר מוכרת לכם ידידי...), הופתעתי לקרוא את הספר הגאוני הזה. אין בו שום דבר מן הבנאלי, הרגיל והיעיל. לא קראתי חידה כזאת מעולם, לא נתקלתי בתעלומה כזאת מעודי. הספר לא פותח בגופות מרוטשות ולא משתמש בבלש אלכוהוליסט, גרוש שמעשן את עצמו לדעת בבר אפלולי.
מן הספר נודף ניחוח שרלוקי מובהק, חידה אפלה, מוזרה ומהפכת קרביים.
ובכן, בואו נתחיל מן ההתחלה.
הבלש דייב גרני הוא בלש מפקח, שפרש לפנסיה ממשטרת ניו יורק, אחרי פיענוח מזהיר של פשעים אלימים במיוחד. ואם אתם מדמיינים לכם פנסיונר מכריס המגדל שלושה סנטרים, והוא בעל יכולת תנועה מוגבלת, תשכחו מזה. גרני הוא בן 47 בסך הכל, כשיר, יעיל וצעיר, המתגעגע נואשות לאקשן המשטרתי, או ליתר דיוק, לשימוש המוצלח במוחו האנליטי המזהיר, שהביא לו את תהילתו. אבל מה לעשות, אשתו, מדלן, הייתה מעדיפה להיות אשת מהנדס או כל מקצוע אחר, ובלבד שלא תהיה אשת שוטר. הם עוברים להשתקע בחווה מבודדת בצפון מדינת ניו יורק, שתיאור בדידותה תורם רבות למתח והאימה שבספר.
מדלן, היא מה שקוראים אשת חיל. מוכשרת, חדת עין, פקחית וחריפה, חובבת טבע ומוזיקה וגם עוזרת לא מעט בפיענוח התעלומה. אבל דא עקא, מדלן גם חובבת שקיעות, זריחות, צעדה בשלג, נטיעת פקעות וקטיפת תפוחים, כל מה שדייב לא ממש מחבב.
תנסו לדמיין את עצמכם יוצאים לפנסיה בגיל 47 ממוקד האקשן אל נוף רגוע שאין בו שכנים ושתיית תה קר יכולה להיות תוכנית לאחר צהריים שלם. אפשר להתחרפן.
ורגע לפני שהוא מתחרפן דייב גרני מתחיל לעסוק בעיבוד אומנותי של פורטרטים של רוצחים שנתפסו.
אל תוך השלווה המעצבנת הזאת, נוחת חבר לשעבר מן הקולג' שיש לו מן מכון ניו אייג'י למכורים, מחפשי ישועות וסתם בטלנים שיש להם חשבון בנק שמן. החבר הזה מטיל פצצה לחיקו של הבלש המיואש ומעורר את הניצוץ הרדום.
התעלומה, כפי שכבר ציינתי, היא יחודית ומצמררת בשטניותה. היא מתקרבת לאט לאט, שלב אחר שלב אל רגע השיא המפחיד.
אינני חושבת שמי מהקוראים ניחש את הפתרון או את פתרונות החידה. יש בתעלומה מסתוריות של אימה, שפתרונה ההגיוני מדהים בפשטותו. לכן הזכיר לי הסיפור רבים מסיפוריו המופתיים של שרלוק הולמס, שהם מעוררי חרדה במוזרותם ופתרונם כה מובן מאליו (כשאתה שרלוק, כמובן...)
גם הסביבה המבודדת שבה מתרחש הרצח ומקום מגוריו של גרני מזכירים הרבה יותר את מחוזותיה של אנגליה מאשר את ארצות הברית.
בספר משולבים הרבה קטעים פילוסופיים ופסיכולוגיים המנתחים את אישיותם ונישואיהם של בני הזוג גרני ואת הטרגדיה המשותפת שחוו. אבל הם נותנים ערך מוסף לסיפור והופכים אותו מבלש לרומן מעולה. דווקא העמודים האחרונים טרחניים קצת, שהרי מרגע שנפתרה התעלומה אנחנו מצפים למילה האחרונה.
אין ספק, ברגע שיצא ספר נוסף מפרי עטו של סופר מוכשר זה, אעוט עליו. קשה להאמין שאתאכזב.

28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
שין שין היקרה, גם זו שיטה, להעלם קצת... אבל האמת הצרופה שהייתי עסוקה עד אימה. גם העבודה, גם הכנות לפסח וגם "בית המלון" שפתחתי בבית במרבית ימי החג... ובשביעי של פסח ושבת, נטולת אורחים, חופשייה לנפשי, קראתי את אות מאבשלום (עוד לא סיימתי). טוב או לא? תצטרכו להמתין.
אפרתי (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, עולם, גם אני התגעגעתי לכל החברים פה לביקורות, (ובל נכחיש, גם למחמאות...) עכשיו אני צריכה להשלים חסכים ולעבור על הביקורות שלכם. אבל לאט לאט.
עולם (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
אפרתי - יופי של ביקורת התגעגענו...
שין שין (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
אפרתי, איזה כיף שחזרת.
אהבה עזה (פוטריבלבובנשמה) (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
אני יכולה להבין אותך אני בכל זאת אאלץ לחכות אתו קצת ואני בטוחה שבחופש אני אקרא אותו.(יש לי המון ספרי נוער שעדיין מחכים)
אפרתי (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
גם אצלי הוא עמד הרבה זמן על המדף ולא קראתי כי לא ידעתי עד כמה הוא משובח. גם בקריאה עכשווית של הביקורות עליו הופתעתי להיווכח כי לא כולם יוצאים מעורם. אבל כקוראת מאוד מכורה של ספרי מתח, שאוהבת אותם משובחים כרומן משובח, אני מתאכזבת לרוב לגלות כי רבים מספרי הז'אנר מצדיקים את ההתייחסות אליהם. כפי שכבר טענתי בעבר, ספר מתח משובח, קשה לכתיבה פי כמה מרומן משובח, ממש כפי שקומדיה משובחת קשה לכתיבה יותר מטרגדיה משובחת. ובכל זאת, גם ספרי מתח וגם קומדיות נחשבים לז'אנר נחות במקצת.
אהבה עזה (פוטריבלבובנשמה) (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
תמיד טוב לראות תגובה מפרגנת לספר שעומד על המדף :) אהבתי את הביקורת





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ