ביקורת ספרותית על חשוב על מספר - דייב גרני #1 מאת ג'ון ורדון

---

המורה שלי למחשבת ישראל בכיתה י"א הודיע בשיעור הראשון שאין חובת נוכחות בשיעורים שלו. לדעתו, תלמידה שלא תהיה נוכחת בשיעוריו - הדבר יבוא לידי ביטוי בכל מקרה בציון שלה.
נו, אחרי כזו הרמה להנחתה לא יכולתי להתאפק וכמובן שהייתי חייבת להוכיח שאפשר לא להגיע לשיעורים מבלי שהדבר יבוא לידי ביטוי בציון. תוסיפו לזה את העובדה ששיעור מחשבת ישראל היה השיעור הראשון על הבוקר, כך שהברזה ממנו אפשרה עוד שעת שינה יקרה, ונחשו כמה פעמים במהלך השנה טרחתי להופיע בשיעור.
בסופו של דבר אכן ניגשתי לבגרות באותה השנה כשציון המגן שלי הוא מאה, אבל בדיעבד גיליתי שאותו מורה היה אדם מרתק והייתי יכולה להינות מהשיעורים שלו, לו רק טרחתי להגיע אליהם.

כבר כתבתי כאן שבזמן האחרון אני פחות נהנית מספרי בלשים ומתקשה להתחיל ספרי בלש חדשים, כאלה שאני לא שומרת להם חסד נעורים.
אז סיפרתי את זה גם למשפחה שלי ושמעתי מכמה אנשים שונים שבסדר, אבל את ורדון כדאי לי לנסות. חשוב על מספר, ככה הם טענו, הוא משהו אחר לגמרי. "לא קראתי עוד חידה כזאת" אמרה גיסתי, וגם אבא שלי אמר שמדובר בספר חכם ושונה.
למרבה הצער, ניגשתי לקרוא אותו באותה גישה בה (לא) הגעתי לשיעורי המחשבת שלי.
מצד אחד, הציפיות היו גבוהות - מה כ"כ מיוחד כאן? מה כ"כ שונה מכל ספר מתח/בלש אחר?
מצד שני - ניסיתי כל הזמן לעלות על הטריקים ועל הסודות, יותר משאני מנסה בספרי בלש בד"כ, רק כדי "להוכיח" שהוא לא כזה מיוחד.
אז שניים מהטריקים גיליתי די מיד, לפחות את רוב הטריק, והספר רק סגר לי את הפינות, הרבה אחרי שהגעתי למסקנות שלי.
את התעלומה המרכזית לא גיליתי אמנם, אבל ברגע שהיא התגלתה התאכזבתי מאוד - זה טריק די מוכר, גם אם לא נזכרתי בו תוך כדי קריאה, בהחלט שמעתי עליו בעבר.
גם את הרוצח עצמו - גיליתי לפני הבלש, חשדתי בו עוד לפני שהחלו להצטבר ההוכחות (ואני לא מאלו שתמיד מגלים את הרוצח...), ולקראת סיום הספר חוששתני שהבלש גילה טיפשות מדהימה כשלא עלה על הרוצח ברגעים הקריטיים.

וחוץ מזה?
חוץ מזה, חייבת להודות, לא אוהבת במיוחד רוצחים סדרתיים ו/או פסיכופתים. מעדיפה רוצחים עם מניע הגיוני וסביר, שהגילוי שלו הוא חלק מהמתח והתעלומה בספר. מעדיפה קבוצת חשודים עם מניעים שונים וגילוי, רצוי מפתיע ובלתי צפוי, של הרוצח האמיתי. לרוצחים-סדרתיים-פסיכופתים יש היגיון משלהם, מניעים לא סבירים בעיני האדם המצוי ופחות מעניין לגלות אותם.
אבל בסה"כ זה ספר בלש לא רע, עם גיבור מעניין, שחלקים מחייו הפרטיים נמסרים לאורך הספר במינון ובתזמון מוצלחים ויש להם קשר תמתי לחקירת הרצח.
האם הוא מיוחד ושונה מספרי בלש אחרים? לא חושבת.

ואולי, אולי אם הייתי מגיעה בגישה אחרת, הייתי נהנית יותר... ממש כמו משיעורי המחשבת שלי.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על חשוב על מספר - דייב גרני #1