ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 במרץ, 2011
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
אתם זוכרים את הבלשים בספרות המתח של פעם? הם היו חכמים, נכנסו לזירת הפשע, פיזרו אמרות סתומות ורמזים (חלקיים) על מהות הפשע, וידעת שהפושע הוא תמיד הדמות הפחות חשודה. מה שכן - הבלש בדרך כלל היה רווק. או אם היה נשוי - כמו, נניח, מגרה של סימנון - אשתו יושבת בבית, אופה עוגות תפוחים ומטפלת בבעלה המהולל (comme il fout...).
לבלש גרני, גיבור ספרו של ורדון, יש אשה. והיא חכמה ממנו. העובדה הזו יוצאת דופן בספרות הזו. הסופר מעביר לנו יחס דו - ערכי לגביה: היא קצת מעצבנת אותו, מעורפלת מדי, לא מובנת לנו, וזה אומר די הרבה על סופר, שספרו (הראשון) יצא לאור ב2010. הספר כתוב טוב, מעניין בדרך כלל, למרות שיש לו נטייה להעמיס הגיגים שאינם הולכים לשום מקום, במטרה, כך נראה, לנפח את הסיפור (בקלוריות ריקות).
אם ספרי הבלשים של העבר עסקו ברוצח שהיו לו מניעים אנושיים שאפשר בדרך כלל להבין, ספרי המתח העכשויים זקוקים לפחות לרוצח המונים מטורף, או למזימה בינלאומית רצחנית. אולי כי אנחנו זקוקים למנה הולכת וגדלה של גרוי? או אולי האנושות באמת הופכת יותר רצחנית?
כך או כך, אפשר בהחלט להנות מקריאת הספר, העומד בכבוד בנוסחאות המקובלות.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
המעופפת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ומשום מה..
אני חושבת שהיה יפה אם הסופר היה רוצח את האישה בסוף ...
גרני חוזר במכוניתו ומגלה שאשתו נדקרה בצאוורה. זה היה יכול להיות ספר בלתי נשכח, מרגיש לי קצת כפספוס |
|
|
אפרתי
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
כמה שאת צודקת.
זה כמו בסרטים הפיצוציים-פיגוזיים שבהם מרוב אקשן זה נעשה משעמם.
פעם ראיתי סרט, שאינני זוכרת את שמו, שהתנהל בדממה מוחלטת. ראו שוב ושוב איך הגיבורה האנטי-גיבורה מבלה את ימיה כעקרת בית. שוב ושוב הדברים חוזרים על עצמם, עד שבא לצופה לצרוח כדי לקרוע את הדממה. עד שיום אחד, מרוב תסכול, היא מתנפלת על הגבר שלה עם מספריים ורוצחת אותו. קאט. היום סרט כזה לא היה זוכה לשתי הקרנות. לבנו נעשה גס ואנחנו צריכים מנת יתר של ריגושים. |
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
