“ספר נחמד ומשעשע, יש בו מתח יפגשו או לא. החברים עוזרים ולא עוזרים לפעמים מחבלים. גבר ביש מזל עוזב עבודה, עובר תפקיד, חברה נוטשת, גבר שמושך את הזמן לא בוער לו. אדם טוב לב שאוהב לעזור מה יקרה לו תקראו את הספר ותדעו.”

“סיפור סינדרלה מודרני בריטי. במרכז הסיפור צפרדע עם פוטציאל לנסיך בדמות מבקר סרטים עם מזל רע שעובד בחינמון. לצערי לא זכיתי לראות את הצפרדע הופך לנסיך. הצפרדע משועמם ומשעמם שכן כתב אותו תסריטאי, בסצנות קצרות ומעצבנות שכמעט ולא מקדמות את העלילה. התסריטאי השתמש גם בגופנים שונים, הבלטות, הערות שולים וציטוטים. באלגן בעיניים ובראש. על זה נוסיף אוירה בריטית שהתקשתי להתחבר אליה, משחקי מחשב וביקורות סרטים. סינדרלה נעלמה כמעט לגמרי מ 70 העמודים הראשונים של הספר שלא מצאתי בו סיפור להתחבר אליו. נטשתי את הספר. בזבוז של זמן.”

“נחמד, חמוד, שנון ומשעשע במרביתו, הרבה פעמים קצת יותר מדי מתאמץ להיות שנון ומשעשע. ג'ייסון פריסטלי (כן, הוא יודע שקוראים לו כמו להוא מ-90210, והוא ממש לא אוהב שמזכירים לו את זה), רואה בחורה שמשאירה בידיו מצלמה חד פעמית, ואפשר לומר שמאותו רגע החיים שלו הופכים להיות בלגן אחד גדול. הספר הוא מסע של ג'ייסון וחברו דב פטאל (גם הוא כמו השחקן מהסרט "נער החידות ממומביי", אך משום מה אין לכך התייחסות בספר ואולי זה מקרי), בעקבות אותה בחורה. בתחילה ג'ייסון צריך שדב ידחוף אותו (מסיבות שלו שמתבהרות בהמשך) לחפש את הבחורה מרחוב שרלוט, בהמשך החיפוש הופך לסוג של אובססיה עבורו. לאט לאט ג'ייסון חושף בפנינו פרטים נוספים מהעבר שלו, מהדרך שהובילה אותו למקום שבו הוא נמצא היום: רווק + חברה לשעבר שהרגע התארסה למישהו אחר, מתגורר בדירה של דב מעל חנות משחקי הוידאו של דב, ליד מה שכולם חושבים שהוא בית זונות, ומתפרנס מכתיבת ביקורות בחינמון על כל מה שיוצא. יש לג'ייסון הרבה הסחות דעת במהלך הדרך, ואולי עריכה קצת יותר אכזרית היתה מועילה לספר הזה והופכת אותו מסתם "נחמד" לנהדר, אבל בסך הכל באמת ספר טוב, שאולי בעתיד אעשה מאמץ לקרוא אותו שוב, כאשר אהיה במצב רוח לשאוב קצת השראה להרים את התחת מהכורסה ולעשות משהו בחיים.”

“אני אוהבת בחורים לוזרים, בעיקר אם הם כותבים בגוף ראשון, החיים שלהם לא משהו והם אבודים ורומנטיקנים. הספר הזה מציג את ג'ייסון שהוא גבר רגיש וחכם ומתוסבך, שמספר, במיטב המסורת של ניק הורנבי, על החיים הדי מסריחים שלו ועל התפניות והבעיות בדרך למצוא את הבחורה המסתורית שהשאירה אצלו מצלמה ברחוב שרלוט. הספר מצליח להיות מצחיק ומרגש, עם תובנות על החיים. ג'ייסון עושה הררבה טעויות דביליות אבל הכוונות שלו טובות ונחמד לעקוב אחריו ואחרי החברים שלו. מה שביאס אותי היה הסוף ש- בלי ספוילרים, מבטיחה- נגמר קצת מוקדם מדי כך שלא ממש חווינו אותו ביחד עם הגיבורים. זה יחד עם קצת יותר מדי התלבטויות פנימיות שהפכו את הספר לקצת נמרח היו התלונות היחידות שלי על ספר חמוד בהחלט.”

“ספר נחמד ומשעשע, יש בו מתח יפגשו או לא. החברים עוזרים ולא עוזרים לפעמים מחבלים. גבר ביש מזל עוזב עבודה, עובר תפקיד, חברה נוטשת, גבר שמושך את הזמן לא בוער לו. אדם טוב לב שאוהב לעזור מה יקרה לו תקראו את הספר ותדעו.”

“סיפור סינדרלה מודרני בריטי. במרכז הסיפור צפרדע עם פוטציאל לנסיך בדמות מבקר סרטים עם מזל רע שעובד בחינמון. לצערי לא זכיתי לראות את הצפרדע הופך לנסיך. הצפרדע משועמם ומשעמם שכן כתב אותו תסריטאי, בסצנות קצרות ומעצבנות שכמעט ולא מקדמות את העלילה. התסריטאי השתמש גם בגופנים שונים, הבלטות, הערות שולים וציטוטים. באלגן בעיניים ובראש. על זה נוסיף אוירה בריטית שהתקשתי להתחבר אליה, משחקי מחשב וביקורות סרטים. סינדרלה נעלמה כמעט לגמרי מ 70 העמודים הראשונים של הספר שלא מצאתי בו סיפור להתחבר אליו. נטשתי את הספר. בזבוז של זמן.”

“נחמד, חמוד, שנון ומשעשע במרביתו, הרבה פעמים קצת יותר מדי מתאמץ להיות שנון ומשעשע. ג'ייסון פריסטלי (כן, הוא יודע שקוראים לו כמו להוא מ-90210, והוא ממש לא אוהב שמזכירים לו את זה), רואה בחורה שמשאירה בידיו מצלמה חד פעמית, ואפשר לומר שמאותו רגע החיים שלו הופכים להיות בלגן אחד גדול. הספר הוא מסע של ג'ייסון וחברו דב פטאל (גם הוא כמו השחקן מהסרט "נער החידות ממומביי", אך משום מה אין לכך התייחסות בספר ואולי זה מקרי), בעקבות אותה בחורה. בתחילה ג'ייסון צריך שדב ידחוף אותו (מסיבות שלו שמתבהרות בהמשך) לחפש את הבחורה מרחוב שרלוט, בהמשך החיפוש הופך לסוג של אובססיה עבורו. לאט לאט ג'ייסון חושף בפנינו פרטים נוספים מהעבר שלו, מהדרך שהובילה אותו למקום שבו הוא נמצא היום: רווק + חברה לשעבר שהרגע התארסה למישהו אחר, מתגורר בדירה של דב מעל חנות משחקי הוידאו של דב, ליד מה שכולם חושבים שהוא בית זונות, ומתפרנס מכתיבת ביקורות בחינמון על כל מה שיוצא. יש לג'ייסון הרבה הסחות דעת במהלך הדרך, ואולי עריכה קצת יותר אכזרית היתה מועילה לספר הזה והופכת אותו מסתם "נחמד" לנהדר, אבל בסך הכל באמת ספר טוב, שאולי בעתיד אעשה מאמץ לקרוא אותו שוב, כאשר אהיה במצב רוח לשאוב קצת השראה להרים את התחת מהכורסה ולעשות משהו בחיים.”

“אני אוהבת בחורים לוזרים, בעיקר אם הם כותבים בגוף ראשון, החיים שלהם לא משהו והם אבודים ורומנטיקנים. הספר הזה מציג את ג'ייסון שהוא גבר רגיש וחכם ומתוסבך, שמספר, במיטב המסורת של ניק הורנבי, על החיים הדי מסריחים שלו ועל התפניות והבעיות בדרך למצוא את הבחורה המסתורית שהשאירה אצלו מצלמה ברחוב שרלוט. הספר מצליח להיות מצחיק ומרגש, עם תובנות על החיים. ג'ייסון עושה הררבה טעויות דביליות אבל הכוונות שלו טובות ונחמד לעקוב אחריו ואחרי החברים שלו. מה שביאס אותי היה הסוף ש- בלי ספוילרים, מבטיחה- נגמר קצת מוקדם מדי כך שלא ממש חווינו אותו ביחד עם הגיבורים. זה יחד עם קצת יותר מדי התלבטויות פנימיות שהפכו את הספר לקצת נמרח היו התלונות היחידות שלי על ספר חמוד בהחלט.”