ביקורת ספרותית על האי הנעלם מאת אדוארדו מנדוסה
ספר לא משהו

---

איך קורה שאותו סופר כותב את "מבוך הזיתים" ותעלומת הקבר המכושף", ואת הספר הזה ? איך יתכן ששני הספרים הגאוניים, המצחיקים, המרתקים ההם, נכתבו על ידי אותו סופר שכתב את הספר המשמים הזה ?
גם גיבורם של שני הספרים הנ"ל הולך לו ברחובות (שם ברצלונה) והוא, מה שנקרא up to no good. הגיבור כאן מסתובב לו בונציה, מטייל אבל לא ממש, מתעניין אבל לא ממש, אפילו לנוח הוא לא ממש מצליח. אבל בעוד שבספרים האחרים הרפתקה רודפת הרפתקה, והכל שנון ומצחיק, כאן לא קורה כלום. אבל כלום. במשך 219 עמודים.
כלומר קורה - הוא פוגש את הבחורה הזו ואת הבחורה האחרת, את הדוקטור ואת האבא ועוד כמה אנשים לא מעניינים, שומע מהם סיפורים (אבל לא ממש מייצר סיפורים או זכרונות משל עצמו) אבל שום דבר לא מוביל לשום מקום, שום חלום לא קשור לענן ושום שמיטה להר סיני.
אולי לאחר הספר הזה מישהו חטף את מנדוסה, גנב את זהותו והתחיל לכתוב בשמו ספרים טובים ?
הצלחתי בקושי לסיים את הספר, באמת רק בגלל שזה אדוארדו אהובי, שלו אני מוכנה לסלוח על הכל. גם חשבתי בתמימותי שאולי לקראת הסוף יקרה משהו שהיה שווה את הכל. אז זהו, שלא.

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על האי הנעלם