ביקורת ספרותית על התעורר, אדוני! מאת ג'ונתן איימס
ספר טוב

---

גילוי נאות: לאחר שהגעתי לכשליש הספר הזה ראיתי בחנות את "אהובת המוות", החדש של בוריס אקונין, ומייד שמתי אותו על המדף שלי (אל תדאגו, שילמתי עליו לפני כן). מסתבר שאראסט פטרוביץ פנדורין הוא ממש לא בחור סבלני, וכנראה גם די קנאי. הוא כל הזמן רקע ברגליו וצרח עליי מן המדף לסיים את כל ענייני האחרים ולהתפנות אליו בלבד. אז אולי (רק אולי) חוסר הסבלנות שלי אל הספר הזה היה בגלל זה. אבל לא רק.

אלן בלייר מנסה להיות ברטי ווסטר. ג'ונתן איימס מנסה להיות פ.ג. וודהאוס, אבל לא כל כך מצליח לו. במקום שההומור של וודהאוס מצחיק בלי שום מאמץ, הספר של איימס כל כך מתאמץ להיות שנון, שזה פשוט מעייף.

זה לא שזה בכלל לא מצחיק, אבל פחות ממה שזה היה אמור להיות, אם מאמינים לקומפלימנטים על העטיפה הקדמית ("מצחיק בטירוף" - הניו יורק טיימס) ועל העטיפה האחורית ("מצחיק בטירוף" - טיים אאוט ניו יורק, "מצחיק בטירוף" - קירקוס ריוויו, ו-ניחשתם נכון: "מצחיק בטירוף" - סלייט).

בקיצור, הספר מתאים לחולות הלבנים עם שייק אננס בתאילנד, או לחולות זרועי בדלי הסיגריות עם בירה באילת. ספר חופשה קליל קלאסי. לא מעבר לכך.

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על התעורר, אדוני!